שגריר אקטיבי - ראיון עם יובל רותם

מה היית רוצה לומר לקהילה הישראלית לרגל ציון 60 השנים למדינת ישראל?

"60 לישראל הוא אירוע מיוחד בהחלט, כי הוא מאפשר לנו להסתכל אחורה בגאווה, וללמוד את המסכת הארוכה של הישגי המדינה, שהתגשמו תוך כדי קליטת עלייה משמעותית מאד. אוכלוסיית ישראל גדלה פי 10 משנת 1948. אין הרבה מדינות שהצליחו לקלוט אנשים בהיקפים שכאלה ובפרק זמן שכזה. ב-60 השנים הללו עברנו גם מספר רב של מלחמות, שהשפיעו השפעה רבה ואישית על משפחות שאיבדו את יקיריהן, וכן השפעה אסטרטגית וביטחונית על המדינה. 60 שנים – זה הזמן להסתכל קדימה ולחשוב איך אפשר לשפר את מה שהשגנו עד עכשיו, ולהצליח עוד יותר.

עדיין לא השגנו את ההישג המשמעותי ביותר, והוא להגיע לשלום. אני מעריך שהמאמץ והאסטרטגיה של ישראל בשנים הקרובות יהיו לנסות ולחתור לקראת שלום משמעותי במזרח התיכון. התהליך החל בשנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר מנחם בגין הצליח לחתום על הסכם השלום עם מצרים. לאחר מכן הגענו להסכם עם ירדן. היה ניסיון אמיתי לייצר תהליך של פיוס עם הפלשתינאים, אבל עד עכשיו הוא לא הצליח להגיע לידי הבשלה והשלמה. אני מאמין שבשלב מוקדם או מאוחר גם המהלך הזה יקרה.

אם בעוד כמה שנים נוכל להגיע לתהליך של שלום ממשי, נוכל להגיע גם לתהליך שיביא לבטחון מלא של ישראל, המעוגן בהסכמי שלום עם כל המדינות הערביות שסביבנו. עם זאת, האתגרים האסטרטגיים הביטחוניים שלנו בשנים הקרובות קשים, מיוחדים ומורכבים מאד.

אני מקווה שנוכל יחד – הישראלים היושבים בתפוצות בכלל ובאוסטרליה בפרט, כמו גם היושבים בישראל – לתרום לקידום משמעותי של ביטחון ישראל במזרח התיכון, כך שנוכל גם לשמור על עצמנו וגם, אולי, להביא אחת ולתמיד את אותו תהליך מושגי לסיום בפועל".

מזה שנים רבות שלא היה קשר של ממש בין הקהילה הישראלית לשגרירות. היו רבים שהבחינו בין הקהילה הישראלית לבין הקהילה היהודית הוותיקה, זו שגדלה כאן. כעת נראה שהמצב השתנה, ושניתן לראות את נציגי השגרירות במלבורן, באירועים שונים ובהפקות אותן יזמו.

מהי תפיסתך בנוגע לקשר שלך ושל השגרירות לקהילה הישראלית?

"זו הפעם השנייה בה אני משרת כראש נציגות. הנציגות הראשונה בראשה עמדתי הייתה בלוס-אנג´לס. יש לי חמש שנות ניסיון, והקהילה הישראלית חשובה מאד בעבורי, ורלוונטית. אני רוצה מאד לנסות לעבוד איתה בהרבה היבטים הקשורים בישראל. אולי אני מייצג דור קצת שונה ואחר מאלה ששירתו לפניי, דור שבו אף אחד מאיתנו אינו שופט שיפוט ערכי את מי שיושב כאן. אנחנו מקבלים זאת כנתון, כעובדה. אני יכול להצר על כך ברמה האישית, אבל בשלב זה כל מה שאני רוצה לעשות הוא ליצור חיבור עם הישראלים היושבים באוסטרליה, כפי שעשיתי בלוס-אנג´לס. אני רוצה לראות אם אפשר להגיע לכלל פעולה משולבת ומתואמת, שתייצר לקהילה בסיס של כוח, ובמקביל תייצר סדרת פעילויות שכל אחד מדור ההורים שהגיע לכאן יוכל באמצעותה להקנות לילדיו משהו מאןתה ישראליות מיוחדת, שכולנו מתגעגעים אליה.

הקמת בסיס שכזה חשובה מאד, אבל קודם כל הקהילה הישראלית כאן זקוקה לארגון מן היסוד, ובעיקר לאמצעים להעברת מסרים ומידע. אני מקווה מאד שבימי שירותי כאן נצליח לבנות בית ישראלי ולו נציגות באוסטרליה. בית שייתן כתובת ומענה לכל אותם ישראלים היושבים פה".

האם בעיניך יש מקום להפרדה בין הקהילה הישראלית לקהילה היהודית?

"מבחינתי אין שום מחיצה בין הקהילות, ושום בעיה הקשורה בקהילה הישראלית. וכמובן, אני שמח שיש לנו כאן אמצעי תקשורת כמו הערוץ הישראלי, הרדיו והעיתון, שדרכם אנחנו יכולים ליצור את הקשר ולהעביר מסרים לישראלים היושבים באוסטרליה".

מה יכולה השגרירות לספק לקהילה הישראלית כיום, ומה התפקיד העיקרי שלה?

"כרגע הקהילה הישראלית אינה עומדת בראש סולם העדיפויות של השגרירות, אלא ההתחברות לממשלת אוסטרליה החדשה, שנבחרה לפני חמישה חודשים (בתמונה מימין - עם רה"מ הנבחר, קוין ראד). אחת הפעילויות העיקריות של השגרירות היא ברמה המדינית. בשלב השני נמצאת כל העבודה עם הקהילות: יש קהילות נוצריות, יש קהילה יהודית ויש קהילה ישראלית – בעיני הקהילה הישראלית היא חלק מאותו מכלול של קהילות.

עם הקהילה אנחנו פועלים בכמה מישורים: ראשית אנו בודקים אם אפשר לרתום את חברי הקהילה לפעילות פוליטית; שנית, אם חברי הקהילה יכולים להיות שותפים לפעילות תרבותית; בנוסף על כך נבחן אם יש ישראלים היכולים לייצר תשומה וקשרים עסקיים כלכליים, כפי שאנו עושים עם הקהילות האחרות. לכך צריך קודם כל בסיס ארגוני משותף. אחד הדברים היפים והחשובים בהם נתקלתי בלוס אנג´לס ושאותם אני רואה גם פה, הוא שיש כמה ´איים´ של פעולות ושל אנשים העוסקים בכל מיני תחומים. אני עצמי נפגשתי עם כמה קבוצות שכאלו – יותר במלבורן מאשר בסידני – אבל עוד לא הגעתי למצב בו ניתן להכניס את כולם תחת מטריה אחת, כמו מועצת הארגונים הישראליים. צריך שגורם יהודי-ישראלי כלשהו ייתן בסיס כספי, כדי שפעולה כזו תוכל להתבצע. בסופו של יום צריך בשביל זה כמה משוגעים לדבר, כמה אנשים שאכפת להם, וקצת כסף שיאפשר פעולה שכזאת. כשיהיה בסיס איתן, נוכל אנחנו בשגרירות לעבוד בקלות רבה יותר. כרגע אנו עובדים בפיזור, ובהתאם לפניה של קבוצת ישראלים זו או אחרת, העוסקת בתחום כזה או אחר.

מהו לדעתך תפקידם של הישראלים פה? האם בעיניך הם מסייעים למדינה, או יורדים בלבד?

"אני מבקש לא לתת שיפוט ערכי לעליה ולירידה, כי אנחנו חיים כיום בעולם אחר, במושגים אחרים ובתנאים אחרים. הדברים שהיו נכונים לשנות החמישים ולא נכונים לשנות השבעים, ובוודאי לא לשנת 2008. בעניין זה יחוש כל אחד לעצמו, יחשוב את מחשבותיו, ויחוש את תחושותיו. ברמה הקיבוצית, אני מאמין שניתן יהיה ליצור מצב בו נשמור על כמה שיותר ממדים של ישראליות בחיים של כל אחד מחברי הקהילה, אם בבתי ספר, במחנות הקיץ, בחיבור הילדים לארץ, ובהשתתפות באירועי תרבות שהשגרירות מעורבת בהם, כיום יותר מאי פעם.

דוגמא לאירוע שכזה היא הופעתו של עידן רייכל בבית האופרה בסידני. עד לפני שנה לא היה בית האופרה בסידני פתוח להופעות של ישראלים. עכשיו כבר קיימנו בו שתי הופעות: של דייויד ברוזה ושל עידן רייכל. חשוב מאד שהישראלים ידעו על כך ויגיעו לאירועים האלה. עידן רייכל הוא אחד השגרירים הטובים ביותר שיש לעם ישראל. הוא מגיע לקהלים שאף שגריר מדיני כמוני לא מצליח להגיע אליהם. נוח היה הרבה יותר להראות לעולם חברה הדומה לזו שעידן רייכל מציג, משיבוא השגריר יובל רותם וינסה לתאר ימים לא קלים במלחמה עם חמאס ועם חיזבאללה. המסר הוא אחר וחשוב מאד.

עוד פעילות חשובה היא הפעילות הכלכלית. כלומר, אם נוכל לייצר בקבוצה של הישראלים שיושבת כאן גשר בין אנשי כלכלה בארץ ובין אנשי כלכלה פה – אין דבר טוב מזה. בסופו של יום, איש עסקים טוב ופרו-ישראלי יכול לייצר לישראל גשר ששגריר מדיני לא תמיד יכול להצליח לבנותו. אם הישראלים היושבים פה יוכלו לייצר בסיס כלכלי ותרבותי, ולתת כסף ועזרה לישראל במצבה הנוכחי, לדעתי זו תהיה עבודה גדולה וברוכה מאד".

יש כיום נהירה המונית של ישראלים לאוסטרליה. איך הדבר משפיע עליכם, כיצד אתם מתייחסים לתופעה, ומה משמעותה בעיניך?

"זה לא סוד שמספר הישראלים באוסטרליה גדל בקצב מהיר. הבעיה המרכזית שלנו היא שלא כל אחד מהישראלים שמגיעים לכאן רוצה להיות בקשר איתנו, ועל כך אני מצר. אני יכול להבין זאת, אבל כואב לי שהם לא רואים בנו – בשגרירות – גם קצת בית, בית היכול לתת לא רק סיוע קונסולרי (שהשגרירות חייבת לתת להם כתושבי ישראל), אלא להיות מקום שאליו יכול כל אחד מהם להירשם, ולהתעדכן באירועים כאלה ואחרים שיש לנו להציע. אפילו באתר הבית של השגרירות באינטרנט – הייתי רוצה שייכנסו אלפים ביום ויתעדכנו במה שקורה בארץ, במה שעושים בארץ, בדברים שהשגרירות עושה בתחומים מסוימים. אין ספק שאנחנו משתדלים להיות הרבה יותר פעילים והרבה יותר נוכחים בשטח, אבל ללא שותפותם של הישראלים היושבים כאן, וללא עבודה משותפת, הקשר לא יכול להתקיים. התהליך חייב להיות דו-כיווני. העובדה שבאים הרבה ישראלים מראה מעל לכל שאוסטרליה היא מקום סביר מאד ונוח, שיש בו אפשרויות כלכליות לכל אחד. האם אוסטרליה להפוך לבית הראשון או תישאר הבית השני? זו החלטה אישית של כל אחד ואחת. המטרה שלנו היא לאפשר לישראלים שחיים כאן להיות מחוברים לישראל ולהישאר קשורים אליה. אם בשלב כלשהו הם יחליטו לחזור לישראל, לחזור לבית – עוד יותר טוב".

אתה שגריר של מדינה שמתרחש בה הרבה כל כך, וחלק גדול מההתרחשויות נתון למחלוקת קשה. מהם האתגרים שאתה מוצא בעבודה שלך כשגריר? האם העובדה שהמציאות בישראל מורכבת כל כך משפיעה על התפקיד שלך?

"מדי פעם שכאני קם בבוקר, נורא בא לי להיות, לשבוע אחד בלבד, שגריר של מדינה כמו פינלנד. אבל כשאני חושב מה עושה שגריר כזה, אני חושב שהייתי מתעלף משעמום. להיות נציג של מדינת ישראל הוא אתגר יומיומי. זו לא רק הפעילות הפוליטית והתרבותית, הכלכלית והעסקית, המדעית והספורטיבית, אלא גם הדיפלומטית. כאשר מגיעים שגרירים חדשים לאוסטרליה, הם באים לפגוש אותי. הם יוותרו על פגישה עם הרבה שגרירים אחרים, אבל הם לא יוותרו על פגישה עם השגריר הישראלי. יש משהו בישראליות, יש משהו בעם הזה, היושב על פני שטח קטן כל כך, צר כל כך, ומייצר חדשות רבות כל כך, שהוא חוויה מקצועית מדהימה.

לפני כמה שבועות הצלחנו לבצע מהלך מדיני משמעותי מאד. הפרלמנט האוסטרלי התכנס למושב מיוחד, וחגג ברוב עם את חגיגת השישים לעצמאות ישראל. זו הייתה יוזמה שלי, ובמשך ארבעה חודשים התגייס כל צוות השגרירות לקדם את המהלך הזה. איזו מדינה אחרת הצליחה לייצר הד פוליטי שכזה במדינה כמו אוסטרליה? כלומר, מתי בפעם האחרונה התכנס פרלמנט אוסטרלי, הקואליציה והאופוזיציה גם יחד, וחגג עם הקהילה יום עצמאות של מדינה אחרת? זה כיף מקצועי שרק מעט מאד שגרירים בעולם יכולים להתגאות בו. ולהיות ישראלי באותו יום – זה היה כיף בלתי רגיל. אז העבודה קשה וגם מאתגרת מאד, אבל יש בה ימים מספקים מאוד מבחינת עשייה, ומבחינת האפשרויות להגיע לגבהים שאף מדינה אחרת לא מצליחה להגיע אליהם.

ולפני חודש וחצי הייתה תחרות הטניס. ומי שהיה אז במלבורן, וראה את הצמד הישראלי מנצח, ראה גם את הקהל שם, את אותם עשרות ישראלים שהיו שם עם הדגלים בידיהם, שמחים ומאושרים – איפה רואים קהל כזה, המלווה את הספורטאים בכזו אדיקות ומסירות? יש כאן משהו מיוחד ולא שגרתי. אז גם אם מדי פעם אני רוצה להיות שגריר פינלנד באוסטרליה, אני יודע שזה יהיה בדיוק לשבוע, ואת השבועות הנותרים בשנה ארצה לבלות כשגריר ישראל באוסטרליה".

"התרגשתי מאד. אוסטרליה היא באמת קצה העולם, ואני לא בטוח שאם משרד החוץ לא היה ממנה אותי הייתי מגיע לכאן. הנחיתה של המשפחה לא הייתה קלה כלל מבחינת החינוך, מבחינת ההגעה לכאן, ומבחינת החברה של הילדים. אבל אחרי שלושה-ארבעה חודשים התרגלנו לאוסטרליה, ולייחוד שבה.

ההתרגשות האישית שלי קשורה גם בעובדה שלא ידעתי עליה לפני כן. עם הגעתי לכאן גיליתי ענף שלם של המשפחה במלבורן, שלא ידעתי על קיומו. המשפחה של אבי הגיעה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, אבל רוב המשפחה נשארה באירופה, ולא ידענו אם ניצלו או לא. כשנה לפני שהגענו לפה שחזרנו את עץ המשפחה, וכשהגענו לכאן מצאנו שני ענפים של המשפחה שהיינו בטוחים שהושמדו בשואה. גיליתי שיש לי משפחה שלא ידעתי שהיא קיימת. זו תחושה מיוחדת ומרגשת, ולפעמים אני מרגיש שרק בשביל זה היה שווה להגיע לכאן. ב-ראש השנה, ואני מקווה שכך יהיה גם בפסח, חגגנו עם המשפחה שלי באוסטרליה, משפחה ששישים-שבעים שנה לא ידענו כלל על קיומה."

מה הם הדברים המרגשים ביותר שקרו לך באוסטרליה?

"היו לי שני ימים מרגשים מאד. בא´ בתשרי נפגשתי בפעם הראשונה עם כל המשפחה שלי פה באוסטרליה, במלבורן. זה היה אירוע שהיו בו יותר דמעות מדיבורים.

האירוע השני היה בפרלמנט האוסטרלי ביום רביעי, בתאריך 12.3.08 – לשמוע את דוד דאור ואת תזמורת הצבא האוסטרלי מנגנת את "התקווה" בפרלמנט האוסטרלי, בנוכחות ראש הממשלה ויושב ראש האופוזיציה, ואחר כך את העברת ההחלטה של תמיכת הפרלמנט האוסטרלי בישראל, לרגל שנת ה-60 למדינה – זה שיא של כל שגריר. וזה קרה לי בשבעת החודשים הראשונים בתפקידי. זו הייתה הרגשה נהדרת."

מינוי השגריר הוא לשלוש עד חמש שנים. מה ייחשב בעיניך כהצלחה מסחררת ביומך האחרון בתפקיד?

"הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מתחנכים לחשוב במונחים אישיים. אנחנו מתחנכים לחשוב במונחים של מדינה, של משימה. זה מה שעשיתי בלוס-אנג´לס, ואני מקווה שזה מה שאעשה גם באוסטרליה. אני לא מנסה לפרוט קשרים אישיים למעני, את הקשרים האישיים שלי אני בונה למען המדינה. זה נשמע מליצי מאד, אולי זה נשמע אפילו ציוני מאד, אבל בשבעת החודשים שאנחנו כאן עשינו מאמץ גדול לבנות את הקשרים למען המדינה.

מי שראה את עבודת הצוות עם הפרלמנט האוסטרלי בפרויקט ההצבעה בפרלמנט, הבין שכל אחד ואחת מאיתנו, כל השליחים כאן, השתמש בכל אחד מאנשי הקשר שלו כדי שנצליח. העובדה שזה קרה היא הוכחה שבסך הכול הקשרים האישיים שאנחנו בונים מטרתם לסייע לפעולה כללית למען המדינה. אני מקווה מאד שהקהילה הישראלית תהיה שותפה אמיתית וראויה בגיבוש פעילויות לטובת ביטחון המדינה והצלחתה הכלכלית, החברתית והפוליטית."

לאתר השגרירות לחצו כאן. ליצירת קשר טלפוני, חייגו 02-...

---

פורסם ב- (גליון 22, אפריל-מאי 2008) - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים