עברית שפה יפה

האם גם לכם יש ילד שיכול לראות "תכנית על הטלוויזיה", "לקחת תמונות" ולהתלונן ש"לא היה לו מי לשחק עם"?

לישראלי הממוצע, זה שהולך לבית ספר ובכיתה ד' מתחיל ללמוד אנגלית, יש חיבה מסוימת לאנגלית. מכיוון שהטלוויזיה מוצפת באנגלית, זכתה זו "במכרז" הלא רשמי על שפת האינטרנט, והאספרנטו נחלה כשלון. תמיד התייחסנו אל ידיעת השפה האנגלית כיתרון. כשפגשנו ילד קטן המדבר אנגלית, התרגשנו הרבה יותר מכפי שהתרגשנו כשפגשנו ילד שדיבר רוסית, אתיופית ואפילו עוד יותר מכפי שהתרשמנו כשהורינו, יוצאי מדינות שונות בעולם, דיברו אלינו בשפה זרה.

במסע הזה בו התחלנו לפני מעל ל-13 שנים, כשהפכנו ל"חוצניקים", יצא לי לפגוש מאות משפחות כמונו. השמירה על השפה הייתה אתגר לכולנו. חלקם הקפידו על דיבור בעברית, והחלק השני התמזג עם התרבות המקומית, עם השפה. ההתמזגות העניקה לכולם תחושה של הישג, אם כי מחיר כבד היה לצידה. בתחילתו של התהליך, יש משהו מאד מרגש בלשמוע את הילדים מדברים שפה זרה. האמונה הזו, שהבאנו איתנו  מהבית, לפיה לילדים שמדברים אנגלית יש יתרון, עזרה להטות את הכף לכוון "התמזגות". וכמו יהודים טובים, כדי לעזור להם בבית הספר, כדי "שיצליחו", עברו אט אט לדבר באנגלית ואיבדו אט אט את המשאב הגדול ביותר שהענקנו להם כהורים - השפה.

אני מאמינה, שההתרגשות הזו, לשמוע ילדים מדברים אנגלית, תרמה לא מעט לבלבול הזה שנוצר לגבי החשיבות של השפה. ישראלים מגדירים שפה ראשונה כזאת שלמדת ראשונה, ושפה שנייה כזאת שלמדת אחר כך. לאוסף ההגדרות המבלבלות נוסף גם המושג "שפת אם", שתרם עוד יותר בלבול להגדרה.

שפה ראשונית זוהי שפה שנרכשת בין הגילאים 0-9, אם כי ישנם הטוענים כי במקרים מסוימים עד גיל 12. השפה הראשונית מאוחסנת במקום פנימי במוח ונרכשת ע"י תיוק מושלם של אוסף גדול מאד ומקרי לכאורה של מילים שמיעתיות. בגיל מאוחר יותר, אחרי 12, כל שפה נרכשת כשפה משנית. היא מתויקת במקום אחר במוח, קרוב יותר לפני השטח. המכונה המאחסנת את השפה המשנית עושה שימוש במנגנון אחר של רכישת שפה. שפה משנית, כגון לימודי האנגלית בכתה ד' בבית הספר במשך שלוש שעות בשבוע, קשורה ישירות אל השפה הראשונית ועוברת לנצח דרך מנגנון התרגום. ישראלים שרכשו את האנגלית שלהם בבית הספר, לנצח יעברו תהליך של תרגום בין השפה המשנית לראשונית. הם יעשו את המסע זריז ומהיר יותר, וייצרו המון קיצורי דרך, אבל לנצח ינועו בין שפה משנית לראשונית.

יש נטייה לחשוב שילדים רוכשים שפה מהר יותר ממבוגרים. חשוב להבהיר שילדים רוכשים שפה ראשונית מהר יותר ממבוגרים, כי מכונת התיוק שלהם משוכללת ביותר עד גיל 9. מבוגרים, לעומת זאת, לומדים הרבה יותר טוב שפה משנית, כי השפה הראשונית שלהם מאד מבוססת והם משתמשים באופן יעיל יותר במנגנון התרגום. זו הסיבה שבעטיה כשאני מלמדת עברית לדוברי שפה זרה, לוקח לי 6 חודשים ללמד מבוגרים את מה שלוקח לי 3 שנים ללמד ילדים.

ישנם שני תנאים חשובים ביותר לקיום שפות ראשוניות במקביל - התנאי הראשון הוא שהאדם שמלמד את השפה ידבר אותה כשפה ראשונית. אדם שהשפה הראשונית היחידה שלו היא עברית, לא יכול "לייצר" ילד דובר אנגלית, אלא רק להזיק ברכישת האנגלית שלו. משחק ברחוב עם ילדים דוברי אנגלית, במשך שלושה חודשים, יכול לתרום הרבה יותר. התנאי השני הוא לשמור על עקביות בשפה ולא לערבב שפות במשפט אחד (כן, אני יודעת, אחרי כמה זמן הולכות לאיבוד כל מיני מילים וזה לא קל).

היכולת המדהימה לעבור משפה לשפה היא מנגנון שקיים אצל ילדים ולא אצל מבוגרים, ולכן ילדים יכולים ללמוד מספר שפות ראשוניות ולעבור ביעילות משפה לשפה, בהתאם לאדם אליו הם פונים. ילדים דו-לשוניים, בעלי שתי שפות ראשוניות, הם ילדים שמכונת התיוק שלהם משוכללת ביותר. בעבודה שלי עם ילדים רגילים ומחוננים, היה מתאם גדול בין היכולת האקדמית ויכולת השפה שלהם. יעילות השליטה במכונה זו תומכת רבות ברכישת "שפות" אחרות: חשבון, מוסיקה, לוגיקה ומחשבים. בהתמודדות עם אתגרים אקדמיים, ילדים דו לשוניים גילו יתרון עצום על חבריהם דוברי השפה האחת.

יתרון נוסף שיש לילדים דו לשוניים הוא הצורך להיות גמישים במעבר משפה לשפה. ככל שהיו הילדים גמישים יותר, הייתה המכונה שלהם משוכללת יותר. על ילדים כאלה המציאו את המושג "ראש גדול". למעשה, מבחינת קשרים עצביים, הכיל המוח שלהם הרבה יותר קשרים. היכולת לקחת חוקים של שפה אחת ולהחיל אותם על שפה שנייה, מבטאת גמישות מדהימה. כשהילדה שלי עונה "זה היה אני", זה חמוד, מצחיק, אבל גם מעיד על יכולת גבוהה בתמרון בין השפות. אחד האתגרים העומדים בפני משפחות של "חוצניקים" הוא הצורך להיות גמישים עם השפה. המבוגרים, לעומת הילדים, מתקשים לעשות את המעבר משפה לשפה, ובכך גוזלים מילדיהם את אחד היתרונות הגדולים בחייהם.

אם תביטו סביבכם, תגלו שחוסר הגמישות מביא את המשפחות הישראליות למצב בו הילדים אינם מסוגלים לדבר עם סבא וסבתא כשהם באים לבקר, וגרוע מכול, מכיוון שבמקום בו נמצאת השפה הראשונית מאוחסנים הערכים, האמונות והרגשות, עוברים הורים רבים לתקשורת ברמה של שפה שימושית בסיסית.

                                                      

באוסטרליה, הנטייה לאמץ את השפה המקומית נפוצה במיוחד. בעבר, התבקשו מהגרים שלא לדבר עם ילדיהם בשפתם הראשונית. הורים שקיבלו על עצמם את הגזירה, או סתם העדיפו אנגלית כי "אנגלית היא שפה שימושית יותר", הגיעו למצב בו לילדים היו קשיים בהתפתחות השפה, (גם אגלית גרועה וגם עברית גרועה), והגיעו לכדי תסכול עצום בתקשורת עם ילדיהם. המנגנון שיצר את התופעה, משקיע היום מיליונים בתיקון הפער התרבותי שנוצר עקב איבוד שפת הלב.

מהגרים הבוחרים לשמור על שפתם הראשונית משיגים יתרון, וילדיהם שולטים היטב בשתי השפות.

פורסם ב-  - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים