![]() |
| אל אוסטרליה | אודות | פורום | קישורים | | | תעודות סל | |
מאמרים אחרונים של זיו מגן - לרקוד עם מלאכים - החיים הם משחק - אב המושבות לרשימת המאמרים המלאה של זיו מגן |
אגרוף המחץ של לורה שפרשטיין זיו מגן
מי זאת בכלל לורה שפרשטיין?
אם הייתי אומר לכם שלורה שפרשטיין היא מורדת אמיתית, שמסלול חייה עומד בניגוד מוחלט לציפיות הוריה, יש להניח שהייתם צוחקים. בכל זאת, קשה לחשוב על בוגרת תואר ראשון בתקשורת, תואר שני במשפטים, מגישת טלוויזיה ועורכת דין, שבבעלותה גם תריסר נכסי נדל"ן יוקרתיים בלונדון - כמורדת. מורדת במה בדיוק?
איך הכול התחיל
הוריה, ילידי דרום-אפריקה, מעולם לא הבינו מה יש לה, לילדה המשוגעת שלהם. סבתה, אמה של אביה של לורה, רצחה את בעלה, שהיה קומוניסט מושבע, ונכלאה לשארית חייה. אותו אב גדל, לעדותה של ביתו, והפך להיות אדם מתוסכל, שהקומוניסט והיהודי הגלותי חברו בו לכדי עימות מתמיד ומתמשך. אולי כתוצאה מאותה היסטוריה ואולי פשוט בשל אופיים של הוריה, גדלו הילדים לבית שפרשטיין תחת אידיאולוגיה לפיה יש לעשות כל דבר בחיים אך ורק לשם עשייתו, ולשכוח כליל ממילים כמו "הצטיינות", "הכרה" או "ניצחון". אבל לורה הייתה, כאמור, משהו אחר לגמרי. אי-שם באמצע לימודי התיכון היא גילתה ששכלה ואופייה החריפים דוחפים אותה להתקדם עוד ועוד, לכבוש פסגה אחר פסגה, ובעיקר – לנצח, להיות הטובה ביותר, בכל מחיר ובכל תחום שלא יהיה.
בגיל 18 החליטה לנטוש את הספורט ונרשמה ללימודי התקשורת. אך עם סיום לימודיה ומינויה הראשון, כמגישת טלוויזיה עבור רשת NBN האוסטרלית, גילתה מה שגילו כבר רבים לפניה – שבתחום התקשורת בלתי אפשרי כמעט להצליח, וודאי שלא בגדול, כפי שחלמה. היא החליטה לבחור בתחום שהיה נראה לה רציני ומאתגר פי כמה, ונרשמה ללימודי המשפטים. הפעם, עם סיום הלימודים בהצטיינות מידי שנה ושנה, נפתחו הרבה יותר אפשרויות בפניה, ולאחר כמה משרות קטנות יותר, מצאה את עצמה על מטוס ללונדון, שם החלה בקריירה שהלמה את אופייה הרבה יותר – עורכת דין המתמחה במיזוגים ורכישות. היא בילתה מספר שנים בתחום, כשהיא צוברת מחסור כרוני בשעות שינה ובונה את תיק ההשקעות שלה ואת הונה הכלכלי – בתחום הנדל"ן, כאמור.
ואז, ערב אחד, הכול השתנה מקצה לקצה – שוב.
מהזירה המשפטית לזירת האגרוף
לורה– "חברה ביקשה ממני להתלוות אליה לשיעור קיקבוקסינג, אליו פחדה ללכת לבד. הסכמתי אחרי שכנוע קצר, למרות שהייתי מאד עסוקה, כרגיל. אבל כשהגעתי לשיעור עצמו, גיליתי את עצמי מרותקת, נסחפת כל כולי אל תוך משמעת הברזל, האווירה החברית, הכבוד ההדדי וההישגיות הבלתי-פוסקת שאופפת את המקומות הללו. זה התאים לי כמו כפפת אגרוף ליד".
לאחר כמה ניסיונות במגוון סגנונות קרב ואומנויות לחימה, גילתה לורה את זירת האגרוף.
"זה היה הלם אמיתי עבורי. כמי שבילתה כמעט עשור שלם בקרב עורכי דין, אנשי תקשורת וסביבתם המלוטשת, האופנתית והמזויפת, הייתה הקלה שלא תתואר בכניסה אל עולם חדרי הכושר ומכוני האגרוף – זה היה כמו לחזור, בחטף ובבת-אחת, אל העולם האמיתי. אל מקום בו האינסטינקטים, התמיכה, האומץ וההגינות הם העיקר."
תיק ההשקעות המפואר שלה סיפק ללורה את הקרקע המושלמת להתמסר כל כולה לאהבת חייה החדשה, וכמו בכל דבר בו עסקה עד לאותו הרגע, היא הפכה כמעט בין-לילה להצלחה כבירה. עד כדי כך שסוכן המתאגרפים המוביל באנגליה, פרנק מאלוני (Maloney), שם עליה את עינו ופרש עליה את ידו וחסותו מיד לאחר הקרב הראשון בו השתתפה, והחליט לאמץ את המתאגרפת הצעירה ולהפוך אותה לסיפור הצלחה, כמו שרק הוא יודע לעשות. העובדה שלורה ניצחה את המתחרה האימתנית שעלתה מולה לזירה סייעה אף היא בידי מלוני לקבל את ההחלטה המתבקשת מאליה – והשאר יהיה, ככל הנראה, היסטוריה. לורה ניצחה גם בשני הקרבות המקצועיים הבאים שלה, ונכון להיום נראה שרק השמיים הם הגבול. לא שהיא מתכננת, חלילה, להמשיך באותו המסלול למשך יותר מכמה שנים בודדות, ולשבור את המוניטין שלה כנמר המחליף את חברבורותיו חדשות לבקרים. אבל היא מתכננת, בהחלט, להישאר קרוב לזירה.
לשורשיה היהודיים התחברה כמעט במקרה. בילדותה לא הייתה קשורה כהוא זה למסורת או לדת היהודית, בהתחשב בעברו הבעייתי של אביה, שעליו היא מעידה ששנא את יהדותו עד זוב דם, וטשטש כל סממן יהודי. אבל עם תחילת פרסומה, איתרו אותה חיש-מהר מביני דבר מאגודת "מכבי" האנגלית, שבחרו בה לספורטאית השנה, ולקחו חסות על קרבות ליל שישי, בהם היא משתתפת באופן קבוע. יחד עם התואר הגיעה גם המחויבות, ולורה, שהייתה קצת בודדה בעיר הגדולה והסואנת, רחוק כל כך מנוף ילדותה הפסטורלי, גילתה פתאום שהיא חלק מקהילה של ממש, תומכת ואוהבת, והחלה מוצאת את עצמה בארוחות שבת, כנסי ספורט יהודיים, וסבבי הרצאות בבתי-ספר יהודיים ברחבי אנגליה. ואל תגלו לאף אחד, אבל היא אפילו די מרוצה מהעניין – אם כי מתביישת למדי בחוסר הבקיאות התהומי שלה, שאותו היא מתארת כיום כ"חסך בילדותה".
ולאן מכאן?
ואפרופו קומוניזם, יהדות, ושאר אידיאולוגיות - יש עוד הרבה דברים שמפריעים לה, לילדה הקטנה הזאת, שהרביצה לבנים כבר בבית-הספר היסודי, והיום מרביצה תורה בבנות –
"ספורט האגרוף היה ונשאר, בעיקרו, ספורט של צעירים תפרנים ממעמד הפועלים, שחובטים זה בזה להנאתם של עשירים שמנים, לבנים ומזדקנים. אנחנו מזיעים, נותנים את הנשמה ומרוצצים זה לזה את הצורה, בעוד שהם אוכלים ארוחת צהריים דשנה ומהמרים עלינו."
אבל לא אם זה תלוי בלורה. היא כבר יודעת לאן פניה מועדות. עוד כמה ניצחונות ("ארבע שנים בערך", היא מתנבאת), והיא תהיה זכאית לתואר אלופת אגרוף במשקלה. ואז היא מתכננת לעשות עוד הסבה מקצועית אחת, ולהתחיל לקדם את הספורט הקרוב כל כך לליבה. להרים את הרמה, להפוך את המתאגרפים והמתאגרפות עצמם למרכז העניין, בניגוד למצב הרווח כיום, בו הסוכנים, המהמרים ומקדמי המכירות עושים את הקופות הגדולות, על גבם של הספורטאים האמיתיים. אה, כן, וגם להביא את הנשים למרכז הבמה ולמקומן הראוי בזירה – לצידם של הגברים, בשוויון אמיתי ומוחלט.
אם זה היה מגיע מכל אחד אחר, הייתי חושב אולי שמדובר בחלומות בהקיץ, או סתם בשיגעונות גדלות. איכשהו, כששומעים את לורה שפרשטיין מדברת על המהפך הזה כחלק מ"רשימת הקניות" העניינית והמעשית שלה לעשור הבא, אני משתכנע שזה לא רק אפשרי – אלא אולי אפילו בלתי נמנע.
ומה עם מנוחה, אני שואל? מה עושה פצצת אנרגיה כמוך כשהיא רוצה להירגע קצת, להטעין מצברים? לורה מצחקקת. היא לא זוכרת את הפעם האחרונה בה יצאה לחופשה של ממש. היא חיה באמת רק כשהיא על הקצה, בהילוך חמישי, בהתמודדות מתמדת וברדיפה מתמשכת אחר הפסגה הבאה. אולי כשתפרוש מן הזירה יהיה לה קצת זמן לדברים שעד כה לא ממש יצא לה לחשוב עליהם. היום, כשהיא בת 36, גיל מתקדם ביותר לספורטאי, היא שמה לב שלכל חבריה מן הילדות יש כבר אהבות, משפחות, ילדים – דברים שעבורה לא עמדו על הפרק כלל עד כה, אבל מתחילים, איפשהו, במעמקי הבטן, לדגדג לה קצת. בכלל, באוסטרליה היא לא הייתה כבר שנים, והיא מתגעגעת מאד – בעיקר, היא אומרת – לאוכל האוסטרלי דווקא. נו טוב, אני מגחך לעצמי, בשקט, בלב. אף אחד לא יכול להיות מושלם – אפילו לא לורה שפרשטיין.
לאתר האינטרנט של לורה שפרשטיין
|