אוסטרליה - מאמרים - לימודים וחינוך

כשיצאנו ל"חופשה" מישראל, לפני 12 שנה, עם ילדה בת ארבע וחצי, עוד לא ממש התעסקנו בדילמה. אבל אחרי שהיא הפסידה כל כך המון שנות לימודים במהלך המעברים ממדינה למדינה ברחבי העולם, המון אנשים סביבנו שואלים, היש תחליף לבית הספר?

הדילמה הזאת לא ממש קיימת בעולם הילדים. גם לילדים שלי, תלמידים טובים , שלא ראו הרבה בית ספר בחייהם, אין ספק שיש תחליף נהדר לבית הספר: חברים, טיולים, לשחק בחוץ, ספרים, ציורים , ים וחוף. בנוכחות ילדים, קורה לי לא פעם שאני שואלת את עצמי איך זה שהפסקנו לשאול שאלות, להטיל ספק.אנחנו, שהיינו בצבא, ולימדו אותנו שיש דברים שבשבילם אפילו צריך לסרב פקודה, איך זה ששכחנו מה באמת חשוב לנו. אני בטוחה שבתור ילדים, הטלתם לא מעט ספקות בלמה באמת צריך ללכת לבית הספר. כמה פעמים, כמבוגרים, שאלתם את עצמכם "בשביל מה בעצם אני שולח את הילדים שלי לבית הספר?"

ובאוסטרליה?

באוסטרליה, כמו בהרבה מקומות בעולם, ההשקעה בחינוך הולכת ביחס הפוך להתפתחות המוח. במקום להשקיע את מלוא המשאבים בגילאים שבין 0-5, קצת פחות בין 5-12, ועוד פחות מכך בגיל התיכון - הגיל הרך שייך למשרד הרווחה ולא למשרד החינוך (בגיל הזה אין חינוך!) וכל הורה "שפוי" יקבע את מקום מגוריו ע"פ בית הספר התיכון, או יעבור לחינוך הפרטי בתקופת התיכון, מבלי לייחס חשיבות גדולה לגילאים שמתחת. פעם, שלחו ההורים את הילדים לבית הספר כדי שילמדו דברים שיהיו להם משמעותים בחיים, היום שולחים ההורים את ילדיהם לבית הספר כי אי אפשר להיות עם ילדים באינפוזיה כל כך המון זמן, כי ככה עשו ההורים שלהם, כי ככה עושים כולם וכי אחרת איך אפשר בכלל ללכת לעבודה. (שתאפשר להם ללכת לבית הספר).

היו תקופות שהיה לי מוזר לדון בנושא הזה, שהרי איך אפשר שמורה ומחנכת בישראל (או מחוצה לה) תטיל ספק ותזרוק אבן לבאר שממנה היא שותה? כמעט כמו שאופטימטריסטים יעודדו ניתוחי לייזר. או חלילה וחס יטיפו הרופאים לבריאות. היום, לעומת זאת, אחרי מפגשים עם אינספור מסגרות חינוכיות ברחבי העולם, טובות יותר ופחות, אני מאמינה שרק אם נשאל את עצמנו את השאלות הנכונות, נמצא את התשובות הנכונות. באוסטרליה, יותר מבמקומות אחרים בעולם, ישנה חגיגה עצומה של בתי-ספר פרטיים. שם קצת יותר קל לילדים לענות על השאלה "למה אני חייב את ללמוד קוסינוסים ופרבולות, איך זה יעזור לי בחיים?" - התשובה פשוטה - "כי אבא ואמא טורחים המון כדי לשלם על זה!". גם אמא שלי לא פעם הכריחה אותי לאכול משהו מגעיל "כי זה עלה המון!"

אז למה, בעצם?

ואז נשאלת השאלה "למה אמא ואבא טורחים המון כדי לשלם על זה?" והתשובה האוסטרלית שיש לדילמה שלנו ,היא "כי מאד חשוב להם שנקבל ציונים טובים בבחינות הסופיות של "י"ב". תגידו, עכשיו, קצת אחרי שעזבתם את יב' - כמה פעמים בדרך שאל אתכם מישהו "מה היו הציונים שקיבלתם בסוף י"ב?". גם לכם זה קרה? שהתלמידים האלה שלמדו אתכם, שאפילו תעודת לידה לא היתם נותנים להם, שלא לדבר על תעודת בגרות, פתחו עסקים מצליחים ועושים חיל? אז תגידו, למה בעצם חשוב "לקבל ציונים טובים בסוף י"ב"? האם זה יעיד על ההצלחה שלנו בעתיד? גולדמן בספרו "אינטיליגנציה רגשית" כבר הוכיח שלא, וכל פעם שריצ'רד ברנסון (בעליה של חברת הענק Virgin) יוצא במוצר חדש, מזכירים שהוא לא ממש סיים בית ספר.

אז אולי הם טורחים כי זה יאפשר לנו להכנס ביתר קלות ללימודים הגבוהים? הלימודים האקסטרנים כבר מזמן הוציאו את המושג "בקלות" מהמשוואה הזו. וחוץ מזה, הורים משקיעים, בתקופת בית הספר התיכון, 5 או 6 שנים בבתי ספר פרטיים, סכום סמלי של כ-60,000 דולר בממוצע, כדי לאפשר לילדים שלהם להכנס לאוניברסיטה. לא יותר קל לשלם את זה לאוניברסיטת בונד, ולסיים משפטים בארבע שנים בלבד? אולי הם עושים את זה כי עם ציון גבוה, נוכל ללמוד מקצוע מכובד. ואז אני נזכרת בלקוחה שלי, עורכת דין, ששונאת כל שניה מהעבודה שלה ומרויחה בשנה כמעט חצי ממה שמרויחה מכרה שלה, מוכרת בחנות פרחים, שפורחת!

דילמת "היש תחליף לבית הספר?" חמורה ביותר באוסטרליה, שכן כאן מתחיל החינוך מאוחר יותר, עסקי השעורים הפרטיים פורחים, והחובה הינה בגדר המלצה ותו לא. כשאבחנתי ילד בכתה ו' שלא זיהה את האותיות, גיליתי שהילד נשאר בבית למשך תקופות ארוכות, והחסיר חודשים של לימודים בכתה א'. כששאלתי מה עשה בית הספר עם העדרויות ארוכות שכאלו, התברר שלא ממש היה מי שיאכוף את "חינוך החובה", ואף אחד לא ממש ניסה. שתבינו, פה באוסטרליה, החינוך הוא אחריותם של ההורים. 50% מס, והחינוך נשאר באחריות ההורים. הגיוני, לא?

החינוך הביתי

באוסטרליה, שלא כמו בישראל, הרבה הורים ששאלו את עצמם לגבי תחליפי בית ספר מצאו את אופצית הלימוד בבית. אחרי הטראומה של "מה אני מבין בחינוך?" וההארה של "של מי בעצם הילד הזה?", כשנכנסים קצת יותר עמוק לנושא הלימודים בבית (Home Schooling), ניתן לגלות שיש, ועוד איך יש תחליף לבית הספר. בתמורה לדמי רישום ע"ס 50 $, בעבור הרשמה לתכנית של משרד החינוך, מקבלים מורה שעושה ביקורי בית ועוזרת במשימות בטלפון. כל החומר מגיע מסודר, מאורגן, הכל חוויתי ומעניין. כל שעה של עבודה בבית שווה ל-8 שעות לימוד בבית הספר, ואם מחפשים חומר על משהו רק מתקשרים ומגיעה חבילה עם דיסקים, ספרים, ווידאו. כשגומרים לחקור מחזירים למעטפה ששולמה מראש, וזה חוזר לספריה. בכל שנה מתוכננים למעלה מ-30 ימי פעילויות ספורט, טיולים, שחיה, מחנות קיץ, חורף ומחנה משפחות. (אתם מצליחים לדמיין פרוייקט כזה שמצליח בישראל? בתמורה ל-50 $ לשנה? אין ספק שמגיע לאוסטרלים צל'ש על העניין הזה). יש הורים שמזועזעים מהאופציה ומשמעותה, אבל מפגשים עם הורים שחיים את זה יום יום, גילתה שאם מתארגנים עם עוד ארבע משפחות, גם בעיית האינפוזיה נפתרה.

הילדה הזאת שלי, שהיתה לפני 12 שנה בת ארבע וחצי, חגגה בפברואר 16. היא מסיימת השנה כתה י"ב, תלמידה מצויינת, וישבה בבית הספר 6 שנים מתוך ה-13 אותן היתה צריכה לעבור. התחליף שלנו לבית הספר הוא טיולים בסין, ארצות הברית, קוריאה, צרפת, מכסיקו, תאילנד, אוסטרליה, ניו זילנד, אנשים מיוחדים, תרבויות חדשות. ואתם בטח תוהים, אז למה בעצם בשאר הזמן היא הולכת לבית הספר? והתשובה שלי לזה היא : ההורים הכי מקסימים בעולם, האחים הכי מתוקים בעולם, הטיולים הנפלאים בעולם, תכנית הלימודים המצויינת ביותר בעולם, כל אלה אינם תחליף לחברים. לצערינו הרב, לכולם יש הורים שבמקום לדון בשאלה, שולחים את ילדיהם לבית הספר. אז אין תחליף לבית הספר - רק שמהסיבות הלא נכונות!