---

נו, איך אפשר בלי קצת פיקנטריה – בכל זאת, כולנו בני אדם, נכון?  

האוסטרלים, חייב להיאמר כאן, הם עם די חרמן.

 

כן, כן, אני יודע, זו הכללה, אבל במקרה הזה אין מנוס מלהודות באמת – זה נפוץ, זה מקובל וזה הדדי. גבר זה גבר, הוא חרמן בכל מקום ובכל שעה, כאן אין חדש, אבל מה שיפה כאן הוא שגם הנשים האוסטרליות לא מתביישות להגיד מה הן רוצות, כמה ואיך הן רוצות את זה, והגברברים נמצאים במצב ראוי לקנאה בו הנשים לוקחות יוזמה לא פחותה מהם בכל הקשור למבטים מזמינים, שורות פתיחה והצעות מגונות. בכלל, נראה שמלחמת המינים עשתה כאן הפסקת אש משום מה, וזה מעורר קנאה (כלומר, בקרב אותם ביניכם שאינם חיים כאן, אולי). איך שלא יהיה, הם די חרמנים, האוסטרלים, כאמור, די פתוחים, אפילו יחסית לערים הגדולות בשאר העולם, ואת מה שבתל אביב עושים במועדונים אפלוליים או בבית, בחדרים חשוכים ועל הרבה משקאות או עזרים למיניהם, כאן עושים על שתי בירות בבית קפה פתוח ברחוב. אחד מוביל לשניה ושניהם מצטרפים לשלישי וכמה שיותר יותר טוב. יכול להיות שזה משהו בחור באוזון שעושה את זה, יכול להיות שזו העובדה שהם עושים כל כך הרבה ספורט כל הזמן, אין לי מושג. זה בטח לא הפיש אנד צ'יפס והבירה – לא נראה שלבריטים זה גרם לתופעות דומות.

    

                                                         מסיבת חוף בקווינסלנד, אוסטרליה

 

מכל מקום, תהא אשר תהא הסיבה, הסקס כאן לא מסתתר בבושת פנים בדפים האחוריים של העיתון. בשעות הלילה עוברות כל תחנות הטלוויזיה לרצף מתמשך של שיקופיות לרקע מוסיקת פורנו סוג ז' המלוות במספרי טלפון לשיחות סקס לוהטות ושירותי ליווי, פרסומות פריים טיים מספרות על אתרי אינטרנט שכל מטרתם שידוכי סקס ("גברים מדברים על זה, נשים חולמות על זה, זוגות מפנטזים על זה..."), תרבות הגאווה כאן פורחת (בסידני, כמו בתל-אביב, כבר ממש לא "אין" להיות סטרייטים) ולא מזמן הוזמנו כולנו בכל מדיה אפשרית לבוא ולחלוק את חדוות המין, הגוף והנפש בתערוכה שנתית שרצה כאן כבר עשור שלם, מסתבר, ונעה מעיר לעיר לאורך החוף – סקס-פה (Sexpo). משחק המילים הדו-לשוני הזה הסב מיד את תשומת ליבי (שלא לדבר על הזוג החושני שהתפתל לי באור אולטרה-סגול בוהק בסלון החשוך), ובשבת בצהריים התייצבתי אחר כבוד במרכז הכנסים והתערוכות בבריסביין, אחוז התרגשות. 

 

בקווינסלנד, כפי שחלקכם יודעים אולי, יש המון גולשים וגולשות. ממש ממש המון. וגולשים וגולשות נראים...נו, כמו גולשים וגולשות. אתם יודעים, עם האלכסונים המודגשים האלה בבטן החשופה, עם השיער הבלונדיני-גוונים והנמשים, עם העיניים הירקרקות כחלחלות והשיזוף שוקולד-חלב הזה של צהבהבים שחיים בשמש. תצוגה מתמשכת של ברביות וקנים צעירים, יפים וחטובים שטפו את עינינו מכל כיוון, תופעה שאני כבר מורגל בה (הו, הפשרות המכאיבות של הקיום), רק שהפעם כל קן וברבי מחזיקים ביד איזה אביזר גומי, עור או מתכת, מנופפים באיברי מין מזכוכית (!), או סתם לא לובשים יותר מדי ומחלקים עלונים שמזמינים אותי לאורגיות, למועדון חשפניות או להרוויח כסף ולחשוף את גופי באינטרנט תמורת שני דולר לדקה. בדוכן המיסטיקה יושבים כעשרה קוראים בקלפים, בכף היד, בכוכבים ובאבנים וגם מומחית קבלה אחת מישראל, ותמורת עשרים עד ארבעים דולר אפשר לאסוף תיק מזכרות ובו אביזרים, תכשירים וכותרים מכל הבא ליד. 

 

שוטטנו, פעורי עיניים, ברחבי הבניין הענק. על הבמה המרכזית נערכו הופעות חשפנות ואקרובטיקה בעירום, טירת פיברגלס ענקית הציעה ווילונות הצצה אדומים למופעים חיים. על פוסטר ענקי סיפרה שרה מסידני לכל מי שהסכים לקרוא על קרם להעצמת האורגזמה הנשית וש"היא לא מאמינה שהחומר הזה חוקי", חבורה של סינים עיסו את גבם וכתפיהם העייפות של העוברים והשבים, ואנחנו נעצרנו ליד מופע סאדו-מאזו שנערך באמצע המעבר הראשי.

 

אופנוען אחד שלא היינו רוצים להיתקל בו בסמטה חשוכה ובטח שלא בחדר המיטות, עם ראש מגולח, המון עגילים, זקן צרפתי מחודד ובגדי עור שהותירו את עכוזו המתולתל חשוף, כשהוא מציג לראווה את כתובת הקעקע שעל חציו הימני, החזיק בידו שוט עור קטן בעל תשעה זנבות מצופים קטיפה, פניו מופנות אל אחורי גופה של נערה שחצי גופה העליון, צוואר וידיים, נתון בסד עץ ענקי צבוע שחור.

פלג גופה התחתון, מכופף קדימה, מופנה אל הקהל ואל האופנוען, שניגש אליה לאיטו. הוא כופף את אצבעות ידו הפנויה ושרט מעדנות את גבה החשוף, כשהוא מחליק מטה אל בין ירכיה ולוחץ את פרק ידו עטוף העור וכפתורי המתכת בין רגליה. אי אפשר היה שלא להבחין שהיא נרעדת כולה, והקהל איתה. הילד הרע בבגדי העור (נקרא לו בני מעתה, אם לא אכפת לכם) החל מסובב בתנועה מיומנת ואיטית את שוט העור, מעביר אותו מפעם לפעם על עורפה של יקירתו, מתכופף ולוחש באוזנה או מעביר שוב את ציפורניו על גבה ובמורד רגליה. הוא הוריד אט את ידו שנשאה את השוט מטה, אל עכוזה והמשיך לסובב אותו לאט, טופח קלות על גרבי הרשת האטומים והשחורים שלה, ואז הזיז אותה במהירות, ימינה ושמאלה.

אי אפשר היה שלא לשמוע את הצליפה ואי אפשר היה שלא לראות את תגובתה ואת תגובת הקהל, שעד עתה עצר את נשימתו וכעת שחרר אותה במפתיע. אף אחד לא נראה מזועזע. אף אחד לא נראה נחרד או נגעל. כולם נראו...איך לומר...מצועפים משהו. לא זוג אחד ולא שניים החלו מתלחשים ומחזיקים ידיים בהתרגשות. 

 

עם סיום ההופעה, אחרי ששחרר אותה מהסד, עיסה את גופה ואימץ אותה אל ליבו, סב בני שלנו אל הקהל והסביר במבטא אוסטרלי מובהק שסאדו מאזו זה לא רק שרשראות ברזל, אלימות קשה ורוק כבד, והדגיש את החשיבות שבהסכמה הדדית, כבוד הדדי וזכותו של אדם להיות אדון לגופו ולהסכים או לא להסכים לכל שייעשה בו.  

מחאנו כפיים עם כולם, קמנו על רגלינו בפיק ברכיים קל, עקפנו את בני ורותי, אימצנו אל ליבנו את תיק הצעצועים החדש שלנו, ומיהרנו הביתה לעשות שיעורי בית.

---

(פורסם לראשונה במגזין "אימגו", 2005)