אני חולם משמע אני קיים

                                                     

לאחר מלחמת יום כיפור התעורר בשקד הדחף לנדוד והוא נסע לאוסטרליה: 'נסעתי כדי להתרחק, שלא לומר להתחבא, מישראל של אחרי המלחמה.' לא היה לו ידע רב על תושביה המקוריים של אוסטרליה. 'קראתי עליהם בהקשרים של כל מיני ספרים שלא עסקו בהם דווקא. הם היו 'שחורים' לצורך העניין'.

זמן החלום

"זמן החלום" הוא מושג מרכזי בתרבות האבוריג'נית. זהו מכלול עצום של ידע והשקפת עולם. הילידים מאמינים שהם חלק מן החלום. שכל פרט בחייהם, בסביבתם ובפעילותם הוא חלק מן הבריאה, שהיא החלום. זמן החלום אינו תקופה היסטורית או מועד ספציפי, אלא הוויה תמידית שהילידים הם חלק ממנה.

מה הקשר בין זמן החלום לבריאה לפי המסורת האבוריג'ינית?

'יש זמן קדם-בריאתי ,כשהאדמה היתה שטוחה וחסרת מאפיינים ולא היו עליה צמחים, בעלי חיים או בני אדם. הסתובבו עליה רוחות בוראים, אבות בוראים שבאים מכל מיני מקומות, שהתחילו ליצור את הכול יש מאין, בכל מיני טכניקות: בידיים, בשירה, במחול וכן הלאה. רוחות הבוראים סיימו את מלאכתן והשאירו את הכול, את המאפיינים הגופניים, את הסימנים החזותיים, את הטקסים ואת כל השאר, כל מה שמרכיב את החלום, את הידע כולו - למי שנשאר אחריהם. לבעלי החיים ובראש ובראשונה לילידים, בני האדם. העובדה שאין לחלום מגבלות נובעת מכך שאתה מקיים ללא הרף את אותם הטקסים הדרושים לקיום הבריאה; אתה מתחבר בעצם, כמו בתקע, אל מעשה הבריאה הקודם. אתה ממלא את מקומם של האבות הבוראים ואתה ממלא את החובה הקדושה שנטלת על עצמך כאשר קיבלת, מצד אחד, את הרשות להשתמש בבריאה, בכל פירותיה - זו הזכות; אבל אתה ממלא גם את חובתך, לשמר את הבריאה בדרך הזאת, שהיא בעצם שחזור מעשה הבריאה. כלומר, אתה עוסק בבריאה הזאת כל הזמן'.

מה זאת אומרת לעסוק בבריאה כל הזמן?

'ליליד יש חובה מקודשת להעביר את הבריאה מדור לדור, אבל באותה המידה לדאוג לשימורה. הוא צריך לשמור על קיום החלום. לחלום אתה יכול לקרוא הבריאה כולה, כל מה שיש, כל מה שהיליד יודע, עושה, מדבר, משתמש בו, בכל רמה ובכל תחום. לצורך זה הוא עושה כמה דברים: ראשית, שומר על הסימנים. כלומר, הוא שומר על הגיאוגרפיה, על ההרים, על המעיינות וכן הלאה'.

מה שאנו מכנים אקולוגיה?

'כן, במידה מסוימת. אתה מקיים את זה גופנית. אתה עובד על פי חוקים שהם חלק מן החלימה שלך - לא לזהם, לא לפגוע בסביבה, למנוע למשל את גילוחו של הר, כי הר הוא יסוד בסיפור החלום שלך. אתה מעביר מדור לדור, דרך מספרי הסיפורים, את כל הידע הזה, כדי שתמיד יהיו בעקבותיך אנשים שיעשו את כל הדברים הללו. אתה מקיים את הטקסים במקומות הפרטניים על פי תזמון שלמדת כחלק מחלומך, כדי לוודא שהבריאה ממשיכה להתקיים. כאשר מקיימים את הטקסים הללו מדובר, להבנתי, ביותר משחזור של משהו. אתה מתחבר בעצם למעשה הבריאה, כפי שעשו אותה האבות. זה לא משתנה. מה שהשאירו לך הרוחות הבוראות הוא מה שהיה להם, כולל ההבטחה של קיומו לנצח נצחים. זוהי משימה קיומית של היליד, לא פחות מלהשיג אוכל על בסיס מה שהוא יודע'.

מדוע מכנים זאת 'זמן חלום'?

'זה לא קשור לשינה, להיפך. היו מונחים שונים במאות השפות שהיו נהוגות בקרב הילידים. המילה 'חלום' היא תרגום מאנגלית למונח שנתן מענה כולל ככל האפשר לתפיסה האבוריג'ינית. זה בכלל לא בשינה. אתה בתוך החלום הזה כל הזמן. כמו ניסוח מחדש למשפט 'אני חושב, משמע אני קיים' - אפשר לומר 'אני חולם, משמע אני קיים'. זה לא כשאני ישן בלילה על משכבי, אלא להיפך. כל חיי אני בתוך חלום. כל מה שאני יודע, כל מה שאני עושה הוא חלום. וכדי שהחלום יהיה קדוש, כל מה שאני עושה מקודש בסופו של דבר'.

אין הפרדה בין קודש לחול?

'לא כפי שאנחנו מבינים את זה. החיים הם קיום מקודש, כי הכול הוא אחד, והאחד הזה הוא החלום, ואתה חלק ממנו. וכל תנועה שתעשה בו מוסברת ומתקשרת למשהו שהועבר אליך על פי האמונה מקדמת דנא, מן הבריאה'.

זמן החלום הוא ידע שלפיו הבינו ומבינים האבוריג'ינים את המציאות בה הם חיים. שקד עומד על ערכה של השקפה זו: 'לכאורה, שום דבר לא מפתיע אותם, כלומר בחייהם לפני שחדרו האירופאים. הם היו מוכנים לכול, כי לכל דבר היה הסבר. זה נתן להם תחושת ביטחון לא רגילה שהם יודעים למה לצפות, איך לחיות וכן הלאה. ועם זאת, לאורך הזמן התרחשו שינויים, בוודאי כשבאו הלבנים. לפני בוא הלבנים, בתוך החלום היתה מוטבעת גם טכניקת ההסבר לשינויים שהם תוצאה של כוחות הטבע : התפרצויות געש, מפולות שלגים, לווייתנים שעולים על החוף וכן הלאה. האנשים הללו חיו בטבע והיו כפופים בראש ובראשונה לחוקיו, ולא לשום דבר חיצוני. ההסבר נבע מתוך החלום. מלאכת הזקנים היתה לפרש את השינוי'.

בספרך מתואר המפגש של האבוריג'ינים עם האדם הלבן כאירוע טראומתי.

'הטראומה הקשה של המפגש עם הלבנים היתה שהילידים נמצאו ללא תשובה, ללא פירוש. זה חרג מן התבנית והם נותרו חסרי אונים. הם לא יכלו להסביר את המתרחש. למשל, מגפות חדשות שהגיעו עם הלבנים: אבעבועות. מצד שני, כל דבר שבאמצעותו איששת את החלום, נלקח מהם. שמו להם גדרות. חוסל הציד, ולא באופן שהם הכירו, כלומר במחזוריות טבעית. לפני כן, הכול קרה בהדרגתיות מסוימת, שאפשרה להסביר ולהעריך ולתת פתרונות. הכניסה של הגורם האירופי הוציאה אותם מאיפוס. לא ניתן היה להסביר אותו ולהטמיע אותו לתוך החלום. מה עוד שחלקים משמעותיים של החלום, בראש ובראשונה הביטויים הגופניים והגיאוגרפיים שלו ובמידה מסוימת גם היכולת לקיים טקסים כתוצאה מכך - כל זה נשלל מהם. למשל, לקחת אזור מסוים, שמת גדר והקמת חווה, או שחפרת מכרה. אז קרו שני דברים : ראשית, שינית את פני השטח. שנית, מנעת את יכולתם לבוא לשם, למקום המקודש, כדי לקיים את הטקס. תוסיף על זה את האפשרות הסבירה באותה תקופה, שאנשיך החלו למות. כבר לא נשאר מי שיידע לקיים את הטקס, יידע לחזור לשם, יידע להעביר את הידע, וזה הכי בסיסי. זו המשמעות של המצב שאליו הם נקלעו. זו הטרגדיה הגדולה'.

מה ההבדל היסודי בין ההשקפה הרוחנית האירופאית והאבוריג'ינית?

'אצלנו זה ערך תרבותי, יסוד - הרצון כל הזמן לשנות את מה שיש. האבוריג'ינים, באופן הפוך לגמרי - המשימה העיקרית שלהם בחיים היתה לקיים ולשמר את מה שיש. עבור הילידים הערך העליון היה לשמר, בעוד שאצל האירופאים אז ובוודאי כיום, זה כל הזמן שינוי, קדמה. השינוי הוא לכאורה הקדמה, תמיד. כשאתה מדבר על היחס של הילידים לטבע - אני לא חושב שהם חילקו את זה באופן כזה, כלומר אדם וטבע. הכול היה חלום אחד. החלום היה צריך להישמר. אתה לא נבדלת ממנו בכלל. אין חלוקות של טבעי ועל-טבעי, של טבע ואדם. זה לא היה דיכוטומי, אלא הכול חלק מאחדות אחת, ממרקם אחד. ובעיניי זו התייחסות מרשימה'. 

הקשר בין האדם לאדמה

האם אנו יכולים לאמץ את דרכם של האבוריג'ינים מבחינת היחס לקדמה?

'החלום הוא כמות עצומה של ידע, תרבותי, סביבתי, חברתי, דתי, גיאוגרפי וכן הלאה. גם ידע של הטקסים, כל פרט ופרט. אין הפרדה בין הטבע לידע על הטבע. זהו מכלול אחד. אני והידע חד-הם. ממש ככה. זו המשמעות של החלום. כשאתה מבין איזו כמות צריך היה ללמוד ולדעת, אתה מבין שמדובר באתגר תבונתי יוצא מן הכלל'.

הידע האבוריג'יני של זמן החלום הוא ידע סודי שמועבר עד היום בצורה מדויקת מדור לדור. האבוריג'ינים אינם משתפים אנשים חיצוניים בכל הידע. שקד מספר: 'אני לא השתתפתי בטקס מקודש. מעט מאוד לבנים כן השתתפו בטקסי חניכה. אבל ראיתי אירועים הפתוחים לכול. ובאירועים הללו שרים שירים שדומים לתפילה, ל'צ'נטינג' של טקס. רוקדים ריקודים שגם הם דומים באופיים. והם יכולים לעסוק בנושאים שקשורים לזמן החלום, אבל לא במסגרת של טקס'.

איך מבינים שהאבוריג'ינים מוצאים קדושה בסובב אותם? כיצד זה בא לידי ביטוי ?

'אתה רואה את זה בהבעות הפנים. הדבר הכי מידי זה לראות בהבעות פניהם את

'דווקא הידיעה שהם התקיימו בהצלחה על בסיס הרעיון של שייכות לאדמה ולא להפך, חיזקה את אמונתי בכך שזו הדרך הנכונה להתייחס לנושא הזה בכלל, גם בתקופה העכשווית. הבעיות של שמירת טבע בארץ ובכל מקום קשורות לנקודת המוצא הבעייתית והמוגזמת בארץ של 'זה שייך לי', ולא משנה אם זו עמדה פוליטית או עמדה כלכלית, בשעה שקצת יותר פתיחות והבנה לשייכות לאדמה היתה עוזרת לכולם, באופן כללי. אני לא בטוח שאפשר לצקת את כל תפיסת העולם של הערכים האבוריג'ינים על הנסיבות הקיימות, אבל דווקא התחושה הזאת, שאתה חלק קטן מבריאה ענקית שניתנה לך להשתמש בה, זאת אומרת ההבנה של האבוריג'ינים, בכל רמ"ח אבריך, שמופיעה אפילו אצלנו במקורות, הארץ ניתנת לך לעבדה ולשמרה, אבל להבין את זה. כאשר אצלנו או שלא מבינים את זה כבר או שמפרשים את זה פירוש מוטה לחלוטין. אני חושב שזה הדבר שכן אפשר להתחבר אליו, וזה היה נותן סיכוי גדול יותר לקיומה של הבריאה, של טבע, של סביבה, לטווח רחוק של זמן'.

בחברה שבה אנו חיים נהוגים ניצול המשאבים הקלוקל, פיתוח הקרקעות המעוות, זיהום המים והקרקע והשחתת המערכות האקולוגיות. שקד מציין באוזניי את כל העוולות הללו, ולסיום אומר:

'מן הצד האחד, מתחזקת התחושה שלי בצורך האדיר לעשות את המעט שאני עושה במסגרת העבודה הזאת; מתחזקות עמדותיי לגבי הטבע ושמירתו .מן הצד השני, לא פעם אני מוצא את עצמי מהרהר הרהורים פסימיים ביותר לגבי העניין הזה, כלומר יכולת האדם להתקיים בטווח רחוק של זמן על כוכב הלכת. דווקא בגלל שהוא נמצא בטראנס הזה לשנות, וככל הנראה הפריז בזה'.

הוא סופר, טייל, מרצה ומורה לכתיבה יוצרת. "הימאליה בשר ודם", ספרו החדש, יצא השנה בעברית.

(הכתבה התפרסמה במגזינים "חיים אחרים" ו"מסע אחר")