אוסטרליה - מאמרים - טיול - סידני וסביבותיה

תושביה המקוריים של יבשת אוסטרליה הם האבוריג`ינים, שהגיעו לאוסטרליה לפני כ- 60 ‏אלף שנה. קיימת נטייה לראות באבוריג`ינים אנשים פרימיטיביים חסרי דת, דעת והשכלה שחיים רק במדבר, אך לאמיתו של דבר אין זה נכון. האבוריג`ינים מעולם לא חשו צורך להקים מבנים מפוארים או לפתח יישובי קבע. האדמה סיפקה להם את כל צורכיהם והמסורת ודרך החיים המרתקת שלהם משלבות את האדם בטבע באופן מוחלט, ואוסרות על ניצולו או על פגיעה בו.

האירופים הראשונים הגיעו לאוסטרליה ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה ה-16, אם כי קשרי מסחר התקיימו לאורך אלפי שנים ביו הפולינזים שמדרום מזרח אסיה לבין האבוריג`ינים. ראשוני האירופים שהגיעו לאוסטרליה היו יורדי ים פורטוגלים שחקרו את גבולות העולם הידוע, אך אין עדויות כתובות לכך. התיעוד הרשמי הראשון של הגעת האירופים לאוסטרליה היה במאה ה-17, אז עלו על אדמת היבשת האנגלים, הספרדים וההולנדים, והחלו במלאכת מיפוי החופים. בשעתו הייתה אוסטרליה ידועה בשם "הולנד החדשה" והוגדרה כאדמה לא מיושבת, תוך התעלמות מוחלטת מהתושבים האבוריג`ינים.

כאשר הגיע קפטן קוק לחופי סידני (Sydney) בשנת 1770 ‏הוא הכריז על אוסטרליה כשייכת לכתר האנגלי. הוחלט לנצל את המושבה החדשה של האימפריה הבריטית, שהייתה אז בשיא פריחתה, להקמת מושבת עונשין, שתתרום בטווח הארוך לפיתוח האי וליישובו. בשנת 1788 ‏הגיע לסידני הצי האנגלי הראשון שכלל 11 ‏ספינות ועליהן כ- 1,500 ‏אלף אסירים, אנשי צוות, אנשי תחזוקה ומנהלים. הפושעים הגיעו לכאן בעקבות האשמות חמורות כמו אונס ורצח, אך לעתים גם בעקבות גניבות קטנות. גם לאחר שסיימו לרצות את עונשם נאסר על האסירים לחזור לאנגליה. כך החלו האירופים ליישב את העיר סידני ואת אוסטרליה כולה. עד שנת 1868 ‏הגיעו למקום כ-160 ‏אלף אסירים, אז הופסקה פעילות מושבת העונשין, ובסוף המאה ה- 19 החלו להגיע מאירופה גלי הגירה בעקבות הבהלה לזהב ותעשיית הצמר, כמו גם בשל מחיריהן הנמוכים של חלקות האדמה. בשנת 1901 ‏הכריזה אוסטרליה על עצמאותה. סכסוך בין סידני למלבורן, שנאבקו על הזכות להפוך לעיר הבירה של המדינה הצעירה, כמעט והביא למלחמת אזרחים, ולכן הוחלט על הקמת עיר בירה חדשה, באמצע הדרך, בין שתיהן. קנברה (Canberra) היא כיום עיר הבירה הרשמית ובה נמצאים מרבית מוסדות הממשלה, השגרירויות והגופים הרשמיים, אך הערים הגדולות והידועות ביותר באוסטרליה הן עדיין סידני ומלבורן.

‏עוד בימיה הראשונים של המדינה העצמאית הכריזה הממשלה על אוסטרליה כמדינה נאורה ומודרנית, המקבלת כל אדם בברכה ללא קשר למוצאו, אך באותה העת ממש התנכרו המתיישבים האירופים לתושביה המקוריים של היבשת והתאכזרו אליהם. האבוריג`ינים נטבחו וניצודו, זכות הבחירה נמנעה מהם, ילדיהם נחטפו והועברו לפנימיות נוצריות ואדמותיהם נגזלו. בנוסף, הביאו איתם האירופים גל של מגפות שקטל רבים מהאבוריג`ינים. מחאה אזרחית הובילה לשיפור משמעותי ביחס אליהם מאז שנת 1969‏, וכיום האבוריג`ינים הם אזרחים שווי זכויות באופן רשמי, אבל עדיין מדובר בעם שבור החי בשולי הערים הגדולות או בעיירות קטנות ושכוחות-אל ברחבי המדבר האוסטרלי. אבוריג`ינים רבים מכורים לטיפה המרה, ולכן נטולי פרנסה ומידרדרים לפשע. המסורת והדת האבוריג`ינית, שעברו מדור לדור משך עשרות אלפי שנים, הלכו ונמחו, וכיום מתבצעים ניסיונות לשמר את המידע הנותר מפיהם של אחרוני הזקנים שעוד זכו לקבל את המסורת מהוריהם.

את המסע שלי באוסטרליה התחלתי, כמו תיירים רבים, בסידני, אחת הערים המרתקות והססגוניות ביותר בעולם. זוהי עיר מערבית מפותחת במיוחד המציעה מגוון עצום של מוקדי משיכה, ואני בחרתי להתמקם בדארלינג הארבור (Darling Harbor), אזור תיירותי מאוד ובו שלל מסעדות יוקרתיות, בתי קפה וברים, ספינה וצוללת של הצי האוסטרלי הפתוחות למבקרים, אקווריום ענקי המשמש גן חיות ימי ועוד. המשכתי בהליכה על פני גשר הולכי הרגל היפה. בדרך חלפו על פני אצנים, רוכבי אופניים ורולר בליידס, וכמובן המון תיירים.

דארלינג הארבור ביום

אחרי כרבע שעה של הליכה נינוחה הגעתי לבסיסו של מגדל סידני, מגדל מחט המתנוסס לגובה של כ- 90 ‏קומות. כרטיס העלייה למצפה כלל כניסה ל-OzTrek‏, האמור להיות סיור וירטואלי באוסטרליה, אך בפועל התגלה כאטרקציה מיושנת ומיותרת למדי.

‏בראש המגדל מצאתי מצפה גדול ובו 360 ‏מעלות של חלונות פנורמיים המשקיפים על העיר כולה ועל סביבתה, מחזה מרהיב ביופיו. אלפי מפרשיות, סירות וכלי שיט עיטרו את מימי המפרץ, ומכיוון שהגעתי כשעה וחצי לפני השקיעה הצלחתי ליהנות מן הנוף באור היום, לראות את השקיעה היפה ולחזות בעיר המתעוררת לחיי הלילה. המעבר מן היום ללילה פשוט מקסים. אזי הבנתי מדוע רבים טוענים כי סידני היא אחת הערים היפות בתבל. מדי פעם מתקיימים במצפה סיורים מודרכים, וזה שבו לקחתי חלק הוכיח את עצמו כיעיל מאוד וסיפק טיפים חשובים שעזרו לי בהמשך הדרך. אחד ממוקדי העניין שהוזכרו בסיור היה בית האופרה של סידני (Sydney Opera House‏), המזוהה עם אוסטרליה בכלל ועם סידני בפרט, ולכן החלטתי שזהו היעד הבא שלי. כשיצאתי ממגדל סידני כבר היה חשוך. לקחתי מונית לבית האופרה בתקווה שלא אתאכזב מהמקום בלילה.

מגדל סידני בעת הזריחה

בית האופרה של סידני הוא מבנה מיוחד ויפהפה המעוצב כמפרשי ספינה. המבנה תוכנן על ידי יוארן אוטזון, ארכיטקט מדנמרק, שזכה בתחרות הבינלאומית לעיצוב המבנה. הקמתו, שארכה כ-16 ‏שנה, הושלמה בשנת 1973‏, ועלות הבנייה הכוללת עמדה על מעל ל-102 ‏מיליון דולר אוסטרלי. מדובר ללא ספק בפלא ארכיטקטוני מרהיב. ‏גשר נמל סידני (Sydney Harbor Bridge‏), מבנה ארכיטקטוני מקסים אף הוא המצוי בסמוך משתלב היטב בנוף, וניתן להצטרף לאחת מן הקבוצות הקטנות היוצאות לטיפוס רגלי לראשו. זהו טיול יקר להחריד, ובהתחשב בעובדה שאסור אפילו להצטייד במצלמה (מחשש כי זו תיפול על מכוניות נוסעות), החלטתי לוותר עליו. עם זאת, שמעתי ממי שהיה וראה, כי הנוף הנשקף מלמעלה מדהים ביופיו. הרעיון להגיע בשעות הערב היה מוצלח למדי - בית האופרה יפה ומיוחד בלילה, אורות גורדי השחקים בדאון-טאון של סידני משתקפים במימי המפרץ ובית האופרה והגשר הצמוד אליו מספקים תפאורה רומנטית לאורות הכרך הגדול. לקחתי מונית בחזרה למלון וצנחתי על המיטה ללילה גדוש בחלומות נעימים.

בית האופרה ביום

שמש, חול לבן ואקשן

סידני בנויה משני צידיו של מפרץ ענק החודר עמוק אל תוך היבשה ומעוטר באינספור לשוניות ים קטנות היוצרות מפרצים וחופים קסומים. הים משחק תפקיד חשוב בחיי התושבים ולכן הספורט הימי נפוץ מאוד וכולל גלישת גלים, שיט מפרשיות, גלישת רוח ועוד. שני החופים המפורסמים ביותר בסידני הם חוף בונדי (Bondi Beach) וחוף מנלי (Manly Beach) העמוסים, בנוסף לגולשים וגולשות שזופים ומחייכים, גם בשלל ברים, חנויות מזכרות ועשרות מסעדות קטנות (נסו את התמנונים ברוטב צ`ילי). החופים נקיים, החול לבן ורך, ובתי המגורים הצבעוניים משמשים להם מסגרת ציורית. הנמל ממנו מפליגות המעבורות לאזורים שונים בסידני, ובכללם חוף מנלי, נמצא בסמוך לבית האופרה. באזור מתקיימים מופעי רחוב וכאן גם פגשתי באבוריג`יני הראשון שראיתי מעודי, שהפליא בנגינה בדיג`ירידו - כלי הנגינה האוסטרלי העשוי גזע אקליפטוס חלול. הנסיעה במעבורת היא חוויה כדאית, ולו רק על מנת לחזות בבית האופרה במלוא הדרו, כפי שהוא נראה באור היום. המבנה המדהים הזה נראה שונה מאוד מכל זווית, ובשילוב חווית השיט במעבורת, מדובר בהתנסות מומלצת בהחלט.

תמונות מחופי ומפרצי סידני

חנות הספרים הקטנה והקסומ‏ה "גרטרוד ואליס" (Gertrude & Alice), המצויה ברחוב צדדי בקרבת חוף בונדי, היא פנינה של ממש שבה הזמן עצר מלכת. במ‏קום תוכלו למצוא שלל ספרים מ‏עניינים, רובם יד שנייה. בנוסף, פועל במקום בית קפה נחמ‏ד המ‏גיש אוכל קליל וטעים, כמו גם קפה משובח. אפשר לעלעל בספרים תוך שתיית קפה בשמש ולהתרשם מ‏הטיפוסים המעניינים העוברים בסמוך. כתובת המקום היא 40 Hall st‏ ומספר הטלפון הוא 61-2-91305155.

באחד הערבים קיבלתי הזמנה למשחק רוגבי באצטדיון האולימפי. בשנת 2000 אירחה אוסטרליה את המשחקים האולימפיים בסידני, ומעבר לגאווה אדירה הפיחה האולימפיאדה חיים בעיר בדמות שיפור תשתיות, שיפוץ מלונות ותרומה משמעותית לתיירות ולספורט. האצטדיון והכפר האולימפי מרשימים ומעודכנים, והרוגבי זוכה לאהדה רבה. למרות שלא הכרתי את החוקים, הפשוטים למדי להבנה (לפחות ברמה הכללית), נהניתי מן המשחק המהיר והזורם, והאווירה הכיפית השתפרה עוד יותר בזכות הבירה שזרמה כמים. אחרי ארבע כוסות כבר לא היה ממש חשוב מי היא הקבוצה המקומית ומי ינצח, אבל מה שבטוח הוא שקבוצת המעודדות שרקדה בהפסקות תרמה לשמחה.

בסידני יש עוד מגוון אדיר של מוקדי משיכה: מעבר לגן החיות טרונגה (Taronga Zoo‏), הנחשב לאחד היפים בעולם ועליו כתבתי בעבר, תמצאו גם גנים ציבוריים כדוגמת הייד פארק (Hyde Park‏) והמוזיאון האוסטרלי (Australian Museum‏) הסמוך לו; אזור קינגס קרוס (Kings Cross), בו מתאכסנים רוב התרמילאים; אתרים היסטוריים רבים המתעדים את ראשית ההתיישבות האירופית ועוד ועוד. אפשר פשוט לטייל ברגל ברחבי העיר ולגלות שלל פינות חמד, אנשים מקסימים ואווירה נעימה ובטוחה, שבדרך כלל קשה למצוא באזורים מרכזיים בערים גדולות. קשה שלא להתאהב בסידני כבר ממבט ראשון, אבל כחובב טבע החלטתי לצאת לטיול אל מחוץ לעיר על מנת להמשיך במסע להכרת אוסטרליה האמיתית.

‏ברחבי אוסטרליה חיים כיום כ- 20 ‏מיליון תושבים בלבד. לשם ההשוואה, בארצות הברית, מדינה מערבית בגודל דומה, חיים כ-280 ‏מיליון איש. פיזור האוכלוסין והגעתם המאוחרת של האירופים גרמו לכך שהטבע נותר עדיין פראי, ובמרחק לא רב מסידני שוכנים מראות טבע מרתקים ושלל עיירות קטנות ובעלות אופי כפרי. ‏במרחק כמה שעות נסיעה מערבה מסידני מצויה שמורת טבע המכונה "ההרים הכחולים" (Blue Mountains‏). זו שמורה יפהפייה ובה יערות אקליפטוס עצומים. השם הוענק למקום בזכות הערפל הדק הנוצר מהתאדות שמן עצי האקליפטוס. כמי שרגיל לראות ‏עצי אקליפטוס רק בבסיסים צבאיים, נדהמתי לראות יערות ענקיים ובהם עשרות סוגים של עצי אקליפטוס. דובי הקואלה אוכלים את עלי העץ, ורבים מהם מתגוררים בשמורת טבע זו.

קאטומבה (Katoomba‏) היא עיירה קטנה המהווה מרכז למטיילים ולתיירים באזור, אך אנו החלטנו להתמקד בלינת שטח ומצאנו מקום באחד מאזורי המחנאות שבשולי הדרך, בסמוך ל"סלע שלוש האחיות", הנקרא כך על שום דמיונו לשלוש דמויות אנוש. באוסטרליה אסור בדרך כלל לישון באוהל או בשקי שינה, ובייחוד אסור להדליק מדורות, בשל השריפות האדירות הפורצות בשטחה מדי שנה. הפקחים הרבים מקפידים מאוד בנושאים אלה, ורצוי שלא למצוא את עצמכם במצב לא נעים עקב ביקורו של אחד מהם באישון ליל.

זריחה בהרים הכחולים

המשכנו מן "ההרים הכחולים" בדרכנו דרומה, עד שהתחברנו לקו החוף. מדי פעם זכינו לתצפית על האוקיינוס, שהשתרע ממזרח לכביש. הפרברים והשטחים הבנויים הולכים ומתמעטים ככל שמתרחקים מסידני והנוף הופך כפרי וירוק יותר. בערב השני חיפשנו שעות אחר מקום לינה ומצאנו רק שטחים פרטיים. מכיוון שהטיול הוכרז כטיול מחנאות, מטעמים אידיאולוגיים, ומכיוון שעקב חג מקומי היו כל חניוני המחנאות המוסדרים מלאים עד אפס מקום, מצאנו את עצמנו ישנים לבסוף בעיירה זעירה בשם גיארה (Giarra‏), על פיסת דשא, אל מול מפרץ מרהיב. למרות הגשם הקל היה זה ערב בלתי נשכח. טיול קצר על החוף גילה אלפי סרטנים קטנים שהתחפרו מייד כשהתקרבנו. השקיעה והזריחה שחוויתי במקום ילוו אותי לנצח.

למחרת המשכנו בטיול לאורך החוף המזרחי. בדרך עברנו עיירות קטנות וציוריות, עד שבסופו של דבר הגענו לאחד המקומות המקסימים ביותר שראיתי באוסטרליה, ואולי אף בעולם כולו – חוף פבלי (Pebbly Beach‏), המצוי ליד עיירה בשם בייטמנז ביי (Batemans Bay‏). חוף פבלי הוא מפרץ קטן וקסום שמולו אי יפהפה וירוק. מסביב לחוף פזורים יערות אקליפטוס ירוקים ובפינה הצפונית שלו סלעים היוצרים בריכות קטנות ומהממות ביופיין שהגלים מתנפצים עליהן. על החוף עצמו רובצים ומקפצים להם קנגורו חביבים.

השקיעה בגיארה

‏הקנגורו לרוב אינו ידידותי כלל וכלל. למעשה, אוסטרלים רבים רואים בו מטרד רציני. זו חיה גדולה מאוד העלולה להיות מסוכנת במידה ו"דוחקים אותה לפינה", במיוחד אם היא רעבה או נמצאת בתקופת הייחום. בעיה אחרת היא שהקנגורו פעילים בעיקר לאחר שעת השקיעה, ויש להם נטייה לקפץ לאמצע הכביש ללא כל אזהרה. עם זאת, אותם השוכנים בחוף פבלי מורגלים להימצא בסביבת אנשים ולכן לא צפויה סכנה כלשהי, כל עוד משתמשים בהיגיון בריא. כשעלינו מהחוף חיכתה לנו הפתעה צבעונית במיוחד - תוכים רבים מסוג "רוזלה קשת בענן", "רוזלה אדומה" ו"רוזלה ירוקה", מגיעים בכל יום בשעות אחר הצהריים על מנת לזכות לתשורות אוכל מידיהם של מטיילים באזור החניון. בחוף מצוי חניון מחנאות מוסדר הכולל מקום נוח להקמת אוהל, מים זורמים ומקלחות משותפות, מקום חניה לרכב ועוד. מעבר לתוכים ולקנגורו החביבים נראות במקום גם חיות אחרות, כגון ציפור הקוקברה (הנקראת כן על שום הקול הייחודי שהיא משמיעה), כמו גם לטאות איגואנה. לטאה ענקית זו מרשימה מאוד אך גם מסוכנת למדי אם מתגרים בה. איתנו חנו עוד מספר משפחות נחמדות מאוד והאווירה הייתה נעימה. להפתעה הגדולה ביותר זכינו כשהתעוררנו בבוקר וגילינו שכמה מן הקנגורו באו לאכול את כל השאריות. הם אכלו לנו ממש מן הידיים, והיוו דוגמני ‏צילום למופת.

פורסם במגזין "מסע אחר" ובאתר של אמנון כרמל - עתידנות, טכנולוגיה וחוויות מרחבי העולם