|
|
| | אל אוסטרליה | אודות | פורום | קישורים | שליחת מאמרים | הרשמה לעדכונים בדואל | |
|
מאמרים אחרונים של זאביק רילסקי - אוסטרליה לרשימת המאמרים המלאה של זאביק רילסקי |
מן הג'ונגל הטרופי אל הלב האדום זאביק רילסקי תחנות בתרבות האבוריג'ינית
מעטים הם אתרי התרבות האבוריג'ינית ברחבי היבשת האוסטרלית. אין אדריכלות, אין פיסול, אין עיירות וסמטאות ואין כפרי דייגים. אך כל מקום בגיאוגרפיה של היבשת מתקשר לעולם הילידים ולהיסטוריה ארוכת השנים של האוסטרלים הראשונים - מחסות סלע, ציורי קיר, פכפוך המים וצחוק השלדג הם ה"מוזיאונים" האמיתיים בהם "מוצגים" שרידי האמנות והתרבות הילידית שנוצקו ביבשת לפני עשרות אלפי שנים. המעיינות והביצות, ההרים והגיאיות, העננים והברקים, הצומח ובעלי החיים, הם ההדים הדוממים והחיים לתרבות הילידים. המוסיקה, השיר והתיאור הקווי הם הדבק התרבותי והפולחן החברתי של תרבות שהיא מאובן חי על פני האדמה. מאמר זה עוקב אחר אתרי טיול מצפון היבשת לדרומה ומציג דרכם, כבמוזיאון נודד, חלק מאוצרות התרבות האבוריג'ינית - "בעיני רוחי רואה אני את נתיבי השיר נמתחים על פני יבשות ולאורך הדורות. בכל מקום שבו הציבו בני האדם את כפות רגליהם, נותר נתיב של שיר, שאת הדו נוכל לשמוע מפעם לפעם. מקורם של נתיבים אלה אי שם הרחק במקום ובזמן, בכיס מבודד שבסוואנה האפריקנית, שם פער האדם הראשון את פיו אל מול האימים שסבבו אותו, מתריס בזעקה את השורה הראשונה של שיר העולם : 'הנני!'" (ברוס צ'טווין, "נתיב השיר") ברוס צ'טווין יוצא למסע בעקבות נתיבי החלום של הילידים האבוריג'ינים ביבשת אוסטרליה, נתיבי שיר בהם הלכו האבות הבוראים, רקדו וציירו תוך שהם בוראים בשירתם את העולם ואתרי הטבע שבו. בריאת האדם על פי אמונת הילידים האוסטרלים, ברא בונג'יל (Bunjil), את העולם וכל אשר בו. הוא ברא את העמקים והגיאיות, את הנחלים והנהרות, את מקווי המים, את הירח, הכוכבים והשמש ואת היצורים החיים. לאחר שסיים את מלאכתו חש בדידות והתאווה לחברים שישירו וירקדו איתו, והחליט ליצור את האדם. הוא אסף את החרסית העדינה משולי הנהר ויצר ממנה את צלם האדם. כה מוצלחת הייתה יצירתו, עד שמיד עשה נוספת כמותה, ומשהשלים את הדמויות, נשף עליהן מהבל פיו והפיח בהן רוח חיים. זמן רב שהה במחיצתם ולימדם לשיר ולרקוד. בהדרכתו רכשו מיומנויות בכל תחום, ובבוא העת העבירו אותה לצאצאיהם. הם היו לראשוני מספרי הסיפורים האבוריג'ינים.
בהמשך הכביש דרומה מצוי הפארק הלאומי ליצ'פילד Litchfield, המאופיין ברמת אבן חול אדומה המעוטרת במצוקי סלע ענקיים ובמפלי מים הנקווים אל בריכות מים ציוריות, ששימשו מוקד עבור האבוריג'ינים בעת העתיקה. מזרחה משם מצויה אחת מן השמורות הגדולות באוסטרליה, שמורת קאקאדו (Kakadu), המופיעה ברשימת המורשת העולמית, ובה ציורי קיר וביצות מים, צוקים ודרגשי סלע, יערות, פלגי מים ואינספור בעלי חיים וזוחלים, עופות, דגים וחרקים. האבוריג'ינים לא הכירו את הנייר והיו מרוחקים ממוקדי המצאתו, שבין סין למצרים. ציורי סלע, גוף וקליפות עצים היו אופני האמנות העתיקים בהם עשו שימוש, ואלה שימרו טקסים ורעיונות בחברה המקומית. בטקסי הטוטם, שעדיין מתקיימים בשטחים הצפוניים (הידועים גם כ-Arnheim land) צובעים הילידים את גופם בצבע טבעי, המייצג את האבות הבוראים, ותוך שירה וריקוד נכנסים לאקסטזה נפשית וגופנית. מפת עת החלום על פי האמונה האבוריג'ינית, החיים הם חלק מקיום והוויה אינסופיים, במארג יוחסין המוביל אל האבות הבוראים של עת החלום, Dreamtime, שלו אין כל קשר למושג החלום המערבי, אלא כזה המנסה להגדיר את תפיסת העולם הפיוטית של ההוויה, בה מתקיים עולמו של כל אחד וכולל את אותות הבריאה, את הסביבה, סמלי החברה ומימד הזמן. זוהי פרשנותו של האדם הלבן לעולם שאינו ניתן לביאור ע"י מערכת המושגים המערבית. עת החלום איננו מימד ערטילאי, אלא הינו בעל מרכיבים מוחשיים כגון הטקס והפולחן, סימני הבריאה ומפת הצ'ורינגה (Churinga), המצוירת על גוף הנער בטקס בגרותו. זו האחרונה היא קודש הקודשים האבוריג'יני, נשמתו של האדם, הנקבעת ברגע עיבורו, בצמוד לטוטם ולאב הקדמון. המפה, העשויה עץ, אבן או מצוירת על הגוף, מייצגת את שוטטות האב הקדמון בנתיבי החלום השבטי ומשמשת דרכון כניסה ויציאה אל וממעגלי החיים. הלב האדום ענני אבק, דרך ישרה, משאיות רכבת אימתניות החולפות בדהרה וגבעות מצהיבות ודוממות, בדרך בת 700 ק"מ דרומה עד לטננט קריק הקטנה והמנומנמת, שידעה ימים טובים יותר, בימי הבהלה לזהב המאוחרת, של שנות ה30. עוד 500 ק"מ דרומה לאליס ספרינגס, ששימשה תחנת ממסר על קו הטלגרף שבין אדלייד לדארווין ומצויה לשפת נהר הטוד האכזב. אגדה מקומית מספרת על הצפרדע הענקית טידיליק (Tidilik), שהייתה צמאה ושתתה את כל המים ממחצית יבשת אוסטרליה, כשהיא יוצרת בכך את ששת מדבריות הענק, מדבריות המלח, האבן והחול. הקניונים והערוצים העמוקים החצובים באבן החול האדומה מספקים מפלט בימות השמש החמים, אתר לרבוץ בו וליהנות מן הצל אותו מטילים הקירות הזקופים. חלק מן הקניונים מעוטרים בפתחם בשיחים ועצים, המוסיפים כתמים ירוקים למראות הנוף הייחודיים. בחלק מן הערוצים מצויה בריכה או גב טבעי, המנצלים את צל המקום ומוסיפים להרגשת גן העדן המדברי. סלעי ענק אדומים ורצועות חול זהובות נמתחים אל מסתרי הקניונים ובפתחם עצי אקליפטוס לבנים. כאלה הם אלרי קריק (Eleri) וערוץ סרפנטיין, בהם ניתן ללון וליהנות משחיה במים הצלולים. דרך ערוץ האורמיסטון (Ormiston gorge) וקניון הגלן הלן (Glen Hellen) הגענו לערוץ פינק (Finke), החוצה את הרכס, וממנו קצרה הדרך לפסגה הגבוהה באזור, הר סונדר (Mt Sonder). בדרך מפרכת, ניתן לחצות דרומה, לאורך הנהר, אל עבר עמק הדקלים, ערוץ עמוק המנוקד במיני דקלים אוסטרליים. בכביש האספלט או בדרך העפר העבירה לרכב בהנעה קדמית בלבד, ממשיכה הדרך לקניון המלכים (Kings canyon) או אל הגן הלאומי ווטארקה (Wateraka). קניון המלכים חצוב אנכית, לעומק 220 מ' באבן החול האדומה, ועשיר בתופעות טבע ייחודיות, תוצר בלייה ארוכת שנים. מסלולי ההליכה בשמורה מקיפים את מצוקי הקניון ומגיעים אל "העיר האבודה", בה צורות סלע מוזרות, כיפות מעוגלות ונקיקים צרים. הצמחייה עשירה בערוץ המרכזי, וכוללת מיני שיטין אוסטרליות, דקלים ננסיים ומפלי מים יבשים, קירות מחליפי צבעים, נופים דרמטיים ונקודות תצפית מרהיבות, ההופכים את השמורה אופיינית ביותר לליבה האדום של היבשת האוסטרלית. מערכת מדרגות מוליכה במעבר הרים צר אל עדן, (מושג מערבי שאינו קיים אצל האבוריג'ינים), בריכת מים קרירה המוגנת בקירות נישאים, עטורה כתמים כהים של חזזיות, שרכים גדולי מימדים וטחבים הנאחזים בסלעים וצובעים את קרקעית הקניון בשלל צבעים. כאן ניתן להבחין בקנגורו האדום או בוולרו השחור, בוולבי הסלעים החום והקטן המקפץ ביעילות לאורך המצוקים ובמכרסמים קטנים או זוחלים צבעוניים בעלי מניפת צוואר מרשימה. לאחר מטח גשמים חזק במדבר מגיע האביב - זה עשוי להיות באפריל, יוני או בספטמבר, וכך כמעט בין לילה הופכת האדמה הצחיחה למרבד צבעוני של צמחים חד שנתיים, ונופי המדבר נצבעים בצבעים חיים ועזים. הגשם באזור צחיח זה של היבשת הוא כ"נשיקת חיים" וזריקת מרץ לבית הגידול היבש - המדבר מתעורר והחיים נולדים מחדש, פלגי מים חורצים את האדמה האדומה, מטחי מים שוטפים את הסלעים, הצוקים וקירות הסלע, בעוד שאון המים המתגלגלים נשמע למרחוק ופרחים מגיחים מן הרגבים הלחים. טיולים רגליים במדבר האדום נוחים ונעימים ביותר בחודשי החורף, בין מאי ואוגוסט, כשהטמפרטורה נעימה עד חמה במשך היום וקרה בלילה, אך הפיצוי בלילה הוא שקיפות האוויר וברק הכוכבים. מיליוני נצנוצי כוכבים מאירים את שמי המדבר, ובראשם הצלב הדרומי המסייע בניווט ובמציאת הכיוון בחצי הכדור הדרומי. טופוגרפיה אנושית נתיבי השיר בכל מרכז מבקרים ניתן לרכוש מוסיקה אבוריג'ינית. למוסיקה בחברה האוסטרלית המקורית תפקיד חשוב, הן בחיי החברה והן בחיי הקודש. במהלך טקסי הקורובירי, עלילות עת החלום המשוחזרות בטקסי פולחן, שולבו שירה, ריקוד ודקלום, אשר מילאו אצל האבוריג'ינים את מקומו של הכתב. המיתוסים הגדולים, סיפורי האבות הבוראים, עברו על דרך הסיפור מאב לבן ומן הזקנים לצעירים. השירים נוצרים לכל הזדמנות, וכוללים שירי צייד, אשכבה, אבות, הרים, בעלי חיים, עונות ואף את שירת החלום. בטקסים המקודשים, משמשים הצליל והשיר כחוט המקשר לעת החלום. הריקודים שונים מאזור לאזור ומשבט לשבט. האבוריג'ינים מדמים ומחקים בעלי חיים כאמו או קנגורו ומחולותיהם עשירים ברקיעות, תנועות גוף וידיים. הדיג'רידו הוא הכלי המוסיקלי האופייני לתרבות האוסטרלית. האבות הבוראים נתנו לאדם את האש. האדם לקח מקל שרוף וחלול ונשף בטרמיטים, שעפו ממנו אל הרקיע, ובכך יצרו את הכוכבים. הכלי נקרא יידקי או גינג'וגאנג, והשם האירופי, דיג', הוא תצליל משמע הכלי. סולם הצלילים האבוריג'יני כולל לא רק את צלילי הכלי הנושף, אלא משלב מאפיינים כגון תיפוף צעדי הקנגורו, נשיפת עופות הלילה, עצים נשברים, טפטוף מים בגב, קולות רוח בין הסדקים ורשרוש קוצים המתגלגלים בחול. כך כותב ברוס צ'טווין בספרו "נתיב השיר" - "עלה בדעתי,ממה שידעתי כבר על נתיבי השיר, כי ייתכן שכל המיתולוגיה הקלאסית מייצגת את שרידיה של מפת שיר ענקית, וכי ניתן לקרא את כל עלילותיהם של האלים והאלות, המערות, המעיינות המקודשים, הספינקסים והכימרות וכל הגברים והנשים שהפכו לזמירים או לעורבים, להרים או לנרקיסים, לאבנים או כוכבים – במונחים של גיאוגרפיה טוטמית". התחנה האחרונה נקודות ציון בתולדות האבוריג'ינים 45,000 לפנה"ס הגעת האבוריג'ינים ליבשת 12,000 לפנה"ס שינוי אקלימי וגידול אוכלוסין 1606 לואיס ואס טורס הספרדי עובר במיצר הקרוי על שמו 1642 אבל טאסמן ההולנדי מגיע מבטאביה 1688 ויליאם דאמפייר פוגש באבוריג'ינים 1770 הקפטן ג'יימס קוק נוחת באוסטרליה 1778 ביבשת כ - 300 אלף ילידים 1786 הקמת מושבת עונשין במפרץ בוטאני 1851 הבהלה לזהב 1876 נכחדו האבוריג'ינים הטהורים בטסמניה 1890 ביבשת נותרו כ 60,000 אבוריג'ינים 1912 חוקי בידוד ל"הגנה" על האבוריג'ינים 1918 חוק להרחקת ילדים אבוריג'יניים מאמותיהם 1950 הטמעת הילידים בחברה ה'לבנה' 1967 הכרה במעמדם כאזרחים אוסטרלים 1972 הקמת ה'שגרירות האבוריג'ינית' בקנברה 1973מדיניות 'הגדרה עצמית' 1976 חוק הזכויות על הקרקע 1992 פסק דין מאבו לזכויות הילידים 2000 ההצהרה האוסטרלית למען הפיוס |
|
לדיון המלא בפורום |
|
|
|