אוסטרליה - מאמרים - טיול - מן הג´ונגל הטרופי אל הלב האדום

מעטים הם אתרי התרבות האבוריג'ינית ברחבי היבשת האוסטרלית. אין אדריכלות, אין פיסול, אין עיירות וסמטאות ואין כפרי דייגים. אך כל מקום בגיאוגרפיה של היבשת מתקשר לעולם הילידים ולהיסטוריה ארוכת השנים של האוסטרלים הראשונים - מחסות סלע, ציורי קיר, פכפוך המים וצחוק השלדג הם ה"מוזיאונים" האמיתיים בהם "מוצגים" שרידי האמנות והתרבות הילידית שנוצקו ביבשת לפני עשרות אלפי שנים. המעיינות והביצות, ההרים והגיאיות, העננים והברקים, הצומח ובעלי החיים, הם ההדים הדוממים והחיים לתרבות הילידים. המוסיקה, השיר והתיאור הקווי הם הדבק התרבותי והפולחן החברתי של תרבות שהיא מאובן חי על פני האדמה.

מאמר זה עוקב אחר אתרי טיול מצפון היבשת לדרומה ומציג דרכם, כבמוזיאון נודד, חלק מאוצרות התרבות האבוריג'ינית -

"בעיני רוחי רואה אני את נתיבי השיר נמתחים על פני יבשות ולאורך הדורות. בכל מקום שבו הציבו בני האדם את כפות רגליהם, נותר נתיב של שיר, שאת הדו נוכל לשמוע מפעם לפעם. מקורם של נתיבים אלה אי שם הרחק במקום ובזמן, בכיס מבודד שבסוואנה האפריקנית, שם פער האדם הראשון את פיו אל מול האימים שסבבו אותו, מתריס בזעקה את השורה הראשונה של שיר העולם : 'הנני!'"

ברוס צ'טווין יוצא למסע בעקבות נתיבי החלום של הילידים האבוריג'ינים ביבשת אוסטרליה, נתיבי שיר בהם הלכו האבות הבוראים, רקדו וציירו תוך שהם בוראים בשירתם את העולם ואתרי הטבע שבו.

על פי אמונת הילידים האוסטרלים, ברא בונג'יל (Bunjil), את העולם וכל אשר בו. הוא ברא את העמקים והגיאיות, את הנחלים והנהרות, את מקווי המים, את הירח, הכוכבים והשמש ואת היצורים החיים. לאחר שסיים את מלאכתו חש בדידות והתאווה לחברים שישירו וירקדו איתו, והחליט ליצור את האדם. הוא אסף את החרסית העדינה משולי הנהר ויצר ממנה את צלם האדם. כה מוצלחת הייתה יצירתו, עד שמיד עשה נוספת כמותה, ומשהשלים את הדמויות, נשף עליהן מהבל פיו והפיח בהן רוח חיים. זמן רב שהה במחיצתם ולימדם לשיר ולרקוד. בהדרכתו רכשו מיומנויות בכל תחום, ובבוא העת העבירו אותה לצאצאיהם. הם היו לראשוני מספרי הסיפורים האבוריג'ינים.

התחנה הראשונה היא אזור דארווין Darwin, כאן עשו האבוריג'ינים את צעדיהם הראשונים ביבשת. הם חצו את מיצרי טורס (Torres), והחלו נעים בצורת פרסה סביב היבשת. בשטחי הביצות של נהר מרי (Meri) קל להבין את המערכת האקולוגית אליה נקלעו הילידים בהגיעם לאזור ואת סיבת התפשטותם - עושר של בעלי חיים, עופות, זוחלים, מים זמינים, עצים, שורשים ופירות יער סובבים את המהלך באזור, הנמצא בנקודת המפגש שבין החבלים הטרופי והמדברי. נופי אבן החול האדומה והדיונות מחד נפגשים עם מרחבי יערות האקליפטוס וצומח העד הטרופי מאידך, המהווים גן עדן לבעלי חיים, ציידים ולקטים שהתבססו באזור.

בהמשך הכביש דרומה מצוי הפארק הלאומי ליצ'פילד Litchfield, המאופיין ברמת אבן חול אדומה המעוטרת במצוקי סלע ענקיים ובמפלי מים הנקווים אל בריכות מים ציוריות, ששימשו מוקד עבור האבוריג'ינים בעת העתיקה. מזרחה משם מצויה אחת מן השמורות הגדולות באוסטרליה, שמורת קאקאדו (Kakadu), המופיעה ברשימת המורשת העולמית, ובה ציורי קיר וביצות מים, צוקים ודרגשי סלע, יערות, פלגי מים ואינספור בעלי חיים וזוחלים, עופות, דגים וחרקים.

האבוריג'ינים לא הכירו את הנייר והיו מרוחקים ממוקדי המצאתו, שבין סין למצרים. ציורי סלע, גוף וקליפות עצים היו אופני האמנות העתיקים בהם עשו שימוש, ואלה שימרו טקסים ורעיונות בחברה המקומית. בטקסי הטוטם, שעדיין מתקיימים בשטחים הצפוניים (הידועים גם כ-Arnheim land) צובעים הילידים את גופם בצבע טבעי, המייצג את האבות הבוראים, ותוך שירה וריקוד נכנסים לאקסטזה נפשית וגופנית.

גם ציורי המערות צוירו כחלק מטקס, או כחלק מן הקשר לאדמה המקודשת ולסביבה, ולא כביטוי עצמי. האבוריג'ינים רואים בעצמם חלק מן הבריאה ובציור מתנת שמיים. לכן תלויה הרשות לצייר בגיל, מעמד חברתי ומין, ורק בעקבות טקסי חניכה רשאים המתבגרים ליטול חלק בציור ולהבין את משמעותו. הציור האבוריג'יני הוא אידיוגרמה, ומסמל רעיון, משמעות, סיפור בריאה, נוף סביבתי אירוע בודד,ולכן התקדש גם על הדורות הבאים או על עוברי אורח שהכירו בחשיבותו.

ברחבי שמורת הקאקאדו מקבצים רבים של ציורי סלע עתיקים ובהם כאלה שגילם מעל ל-20,000 שנים. שני החשובים והיפים שבהם נמצאים בסלע נורלאנג'י (Nurlangie) ובסלע אוביר (Ubir), ציורים של איש הברק נאמרגון (Nemargon), המצויד בגרזן היוצר את הרעם, והרוח המסוכנת המכונה נבולווינג', הטורפת נשים. באזור שלל סגנונות, מתעתיקי ידיים והשפרצות צבע ועד לציורי סלע מאוחרים, בני המאה ה-18. אין זה יוצא דופן לגלות ציורים בני 6000 שנה מחד וציורים "צעירים" של בני שבטי המאקסן, שהגיעו מאינדונזיה לפני מאות שנים בודדות בעקבות מלפפוני הים, אותם דגו. כאן נמצאים ציורי "רנטגן", בהם נראים חלקיו הפנימיים של הדג או האדם, ציורי אירופאים מעשני מקטרת ואיורי נחש הקשת.

הפארק הלאומי קאקדו ממוקם במערב השטחים הצפוניים וכולל שלוש סביבות אקולוגיות: יערות, מצוקי אבן חול ומישורי הצפה. שמו של הפארק משמר את שמם של ראשוני מתיישביו, כבר לפני עשרות אלפי שנים, ודייריו הם אווזים, אנפות, לבניות ועגורים, 50 מיני יונקים, מעל ל-275 מיני עופות וכ-1000 זני צמחים. אדמתו, שהייתה חלק מאדמת האבוריג'ינים, הוחכרה למדינה והפכה לפארק לאומי. חמישה אזורים ייחודיים לשמורה העצומה: מצוקי חול הנישאים לגובה של 250 מ' ויוצרים את הנוף הדרמטי, כשלמרגלותיהם נקיקים, מפלי מים ומישורי סחף. מישורי ההצפה והבילבונג (Billabong), הידועים משירי העם האוסטרלים – ביצות ארעיות המהוות מקור משיכה לכל חי, שולי החוף בו מתרכזים צמחי המנגרובים, הגדלים במי הים המלוח וגאיות הדרום מעוטרי היערות והאבנים, דרכם מפלסים הנהרות נתיבם צפונה.

על פי האמונה האבוריג'ינית, החיים הם חלק מקיום והוויה אינסופיים, במארג יוחסין המוביל אל האבות הבוראים של עת החלום, Dreamtime, שלו אין כל קשר למושג החלום המערבי, אלא כזה המנסה להגדיר את תפיסת העולם הפיוטית של ההוויה, בה מתקיים עולמו של כל אחד וכולל את אותות הבריאה, את הסביבה, סמלי החברה ומימד הזמן. זוהי פרשנותו של האדם הלבן לעולם שאינו ניתן לביאור ע"י מערכת המושגים המערבית. עת החלום איננו מימד ערטילאי, אלא הינו בעל מרכיבים מוחשיים כגון הטקס והפולחן, סימני הבריאה ומפת הצ'ורינגה (Churinga), המצוירת על גוף הנער בטקס בגרותו. זו האחרונה היא קודש הקודשים האבוריג'יני, נשמתו של האדם, הנקבעת ברגע עיבורו, בצמוד לטוטם ולאב הקדמון. המפה, העשויה עץ, אבן או מצוירת על הגוף, מייצגת את שוטטות האב הקדמון בנתיבי החלום השבטי ומשמשת דרכון כניסה ויציאה אל וממעגלי החיים.

בשולי השמורה ממוקמת העיירה המאובקת אואנפלי (Oenpeli), בה משמרת אגודת אינג'אלאק (Injalak) אמנות ואמנויות אבוריג'יניות מסורתיות, בהן סלי נצרים הצבועים בצבעים טבעיים, ציורים על גזעי עצים ועל בד, אריגים, תגליפי עץ וכלי מוסיקה כגון דיג'רידו ומקלות הקשה, כמו גם מיני בומרנגים. דרומה, על כביש סטיוארט, פנינו לעיירה קתרין (Kathrine), הממוקמת על הצומת לעבר קימברלי

(Kimberley) המערבית וטננט קריק (Tenent Creek) הדרומית. מרחק 25 ק"מ מן העיירה נמצאת שמורת הטבע ערוץ קתרין – ניטמילוק (Nitmiluk). אלה הם תריסר ערוצים ונקיקים המופרדים באשדות, בהן ניתן לשוט בסירות או קיאקים על רקע מצוקי האבן האדומה. על בתי העיירה ובמצוקי הקניון ניתן לראות את סימני השיטפונות והסערות שחלפו במקום. העננים העצומים, סערות המונסון, סופות הברקים וגלי הגשם המתגלגלים מן הצפון היוו עבור האבוריג'ינים סימן משמיים ותפאורה להעלאת מערכות האלים, ההערצה והפולחן.

ענני אבק, דרך ישרה, משאיות רכבת אימתניות החולפות בדהרה וגבעות מצהיבות ודוממות, בדרך בת 700 ק"מ דרומה עד לטננט קריק הקטנה והמנומנמת, שידעה ימים טובים יותר, בימי הבהלה לזהב המאוחרת, של שנות ה30. עוד 500 ק"מ דרומה לאליס ספרינגס, ששימשה תחנת ממסר על קו הטלגרף שבין אדלייד לדארווין ומצויה לשפת נהר הטוד האכזב.

אגדה מקומית מספרת על הצפרדע הענקית טידיליק (Tidilik), שהייתה צמאה ושתתה את כל המים ממחצית יבשת אוסטרליה, כשהיא יוצרת בכך את ששת מדבריות הענק, מדבריות המלח, האבן והחול.

אליס ספרינגס, המרכז הגיאוגרפי של היבשת, היא בסיס היציאה לשמורות רכסי המקדונל המערביים. מערבה ממנה מסתעף מבוך של דרכים שחלקן מתאים לרכב בהנעה קדמית בלבד ומוביל אל אתרי טבע מרתקים, נופים קסומים ומסלולי הליכה מגוונים. ציר לרפינטה מגיע להר קונווי (Conway) או בשמו האבוריג'ני יילוטה, לתצפית מרהיבה על האזור.

נופי הגבעות, המאדימים בשעות אחר הצהרים המאוחרות, והערוצים היבשים, תוצר זרימת שטפונות מהירה, מעטרים את האזור. ההרים מתנשאים לגובה של 1300 מ' בלבד, אך חלקם תלולים ביותר, עקב בלייה חריפה המסירה את המדרונות בגסות. הנוף הנשקף מן הפסגה אינסופי, והערוצים נעלמים מעבר לקפלי הקרקע. מרחק קצר משם מצוי מכתש סטאנדלי (Standley chasm), ממעברי ההרים היפים שבאזור המדבר האדום, מעבר צר ולו קירות אנכיים הנפגשים עם תכול השמיים.

"הלב האדום" של אוסטרליה

הקניונים והערוצים העמוקים החצובים באבן החול האדומה מספקים מפלט בימות השמש החמים, אתר לרבוץ בו וליהנות מן הצל אותו מטילים הקירות הזקופים. חלק מן הקניונים מעוטרים בפתחם בשיחים ועצים, המוסיפים כתמים ירוקים למראות הנוף הייחודיים. בחלק מן הערוצים מצויה בריכה או גב טבעי, המנצלים את צל המקום ומוסיפים להרגשת גן העדן המדברי. סלעי ענק אדומים ורצועות חול זהובות נמתחים אל מסתרי הקניונים ובפתחם עצי אקליפטוס לבנים. כאלה הם אלרי קריק (Eleri) וערוץ סרפנטיין, בהם ניתן ללון וליהנות משחיה במים הצלולים.

דרך ערוץ האורמיסטון (Ormiston gorge) וקניון הגלן הלן (Glen Hellen) הגענו לערוץ פינק (Finke), החוצה את הרכס, וממנו קצרה הדרך לפסגה הגבוהה באזור, הר סונדר (Mt Sonder). בדרך מפרכת, ניתן לחצות דרומה, לאורך הנהר, אל עבר עמק הדקלים, ערוץ עמוק המנוקד במיני דקלים אוסטרליים. בכביש האספלט או בדרך העפר העבירה לרכב בהנעה קדמית בלבד, ממשיכה הדרך לקניון המלכים (Kings canyon) או אל הגן הלאומי ווטארקה (Wateraka). קניון המלכים חצוב אנכית, לעומק 220 מ' באבן החול האדומה, ועשיר בתופעות טבע ייחודיות, תוצר בלייה ארוכת שנים. מסלולי ההליכה בשמורה מקיפים את מצוקי הקניון ומגיעים אל "העיר האבודה", בה צורות סלע מוזרות, כיפות מעוגלות ונקיקים צרים. הצמחייה עשירה בערוץ המרכזי, וכוללת מיני שיטין אוסטרליות, דקלים ננסיים ומפלי מים יבשים, קירות מחליפי צבעים, נופים דרמטיים ונקודות תצפית מרהיבות, ההופכים את השמורה אופיינית ביותר לליבה האדום של היבשת האוסטרלית.

מערכת מדרגות מוליכה במעבר הרים צר אל עדן, (מושג מערבי שאינו קיים אצל האבוריג'ינים), בריכת מים קרירה המוגנת בקירות נישאים, עטורה כתמים כהים של חזזיות, שרכים גדולי מימדים וטחבים הנאחזים בסלעים וצובעים את קרקעית הקניון בשלל צבעים. כאן ניתן להבחין בקנגורו האדום או בוולרו השחור, בוולבי הסלעים החום והקטן המקפץ ביעילות לאורך המצוקים ובמכרסמים קטנים או זוחלים צבעוניים בעלי מניפת צוואר מרשימה. לאחר מטח גשמים חזק במדבר מגיע האביב - זה עשוי להיות באפריל, יוני או בספטמבר, וכך כמעט בין לילה הופכת האדמה הצחיחה למרבד צבעוני של צמחים חד שנתיים, ונופי המדבר נצבעים בצבעים חיים ועזים. הגשם באזור צחיח זה של היבשת הוא כ"נשיקת חיים" וזריקת מרץ לבית הגידול היבש - המדבר מתעורר והחיים נולדים מחדש, פלגי מים חורצים את האדמה האדומה, מטחי מים שוטפים את הסלעים, הצוקים וקירות הסלע, בעוד שאון המים המתגלגלים נשמע למרחוק ופרחים מגיחים מן הרגבים הלחים.

טיולים רגליים במדבר האדום נוחים ונעימים ביותר בחודשי החורף, בין מאי ואוגוסט, כשהטמפרטורה נעימה עד חמה במשך היום וקרה בלילה, אך הפיצוי בלילה הוא שקיפות האוויר וברק הכוכבים. מיליוני נצנוצי כוכבים מאירים את שמי המדבר, ובראשם הצלב הדרומי המסייע בניווט ובמציאת הכיוון בחצי הכדור הדרומי.

לחברה ולתרבות האבוריג'ינית שורשים עמוקים במרכז האדום של היבשת. בני שבט האננגו שבאולורו אומרים כי היו כאן מאז ומעולם, ועוד מימי עת החלום. גם חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות כי אבות האבוריג'ינים של היום הילכו באזור כבר לפני 1500 דורות, במהלכם הסתגלו לשינויי אקלים ושינויים בעולם הצומח והחי ששינו את אופני לכידת המזון, הדייג והצייד. היות והאדם האוסטרלי לא השתמש בחקלאות עד לתחילת המאה ה-18, כשזו הגיעה עם האדם הלבן, נעו בני האדם לאורכה ולרוחבה של רשת האקולוגיה והטופוגרפיה בתורם אחר מקורות מים, בעלי חיים וקיני נמלים, הרשת שלאורכה נשזרו נתיבי השיר – "הטופוגרפיה האנושית".

"עת החלום" - איור

חלק מעיצוב התרבות והחברה האבוריג'ינית התרחש כאן, באזורי הספר של המדבר האדום. קשרים תרבותיים למרחב, לעבר ולאדמה, טקסים ופולחנים החלו מתמסדים בחלוף השנים. החיים המסורתיים בבוש נסבו סביב יחסי משפחה, חוק וחלום, שנארגו ביחסי הדדיות עם האקולוגיה המדברית ועם דופק הקיום בסביבה הטבעית בה חי כל שבט ושבט. בימות הגשמים התפרשו הילידים במרחבי המדבר ואספו זרעים ופירות, זוחלים ויונקים, תולעים וחרקים, וכך התוודעו לאתרי הטבע, שהיו להם לטוטמים או לאתרי פולחן. כאוכלוסיה נוודית או נוודית למחצה התקשרו השבטים למקורות המים, וחלקם היו ליושבי קבע סביבם.

ציורי הסלע שבאזור משקפים את העושר הסיפורי והציורי של בני השבטים. באזור המרכז מדוברות 12 שפות, בהן האארננטה, הוורלפירי, פינטובי, פינטג'רה ואחרות, כולן שונות זו מזו.

בכל מרכז מבקרים ניתן לרכוש מוסיקה אבוריג'ינית. למוסיקה בחברה האוסטרלית המקורית תפקיד חשוב, הן בחיי החברה והן בחיי הקודש. במהלך טקסי הקורובירי, עלילות עת החלום המשוחזרות בטקסי פולחן, שולבו שירה, ריקוד ודקלום, אשר מילאו אצל האבוריג'ינים את מקומו של הכתב. המיתוסים הגדולים, סיפורי האבות הבוראים, עברו על דרך הסיפור מאב לבן ומן הזקנים לצעירים. השירים נוצרים לכל הזדמנות, וכוללים שירי צייד, אשכבה, אבות, הרים, בעלי חיים, עונות ואף את שירת החלום. בטקסים המקודשים, משמשים הצליל והשיר כחוט המקשר לעת החלום.

הריקודים שונים מאזור לאזור ומשבט לשבט. האבוריג'ינים מדמים ומחקים בעלי חיים כאמו או קנגורו ומחולותיהם עשירים ברקיעות, תנועות גוף וידיים. הדיג'רידו הוא הכלי המוסיקלי האופייני לתרבות האוסטרלית. האבות הבוראים נתנו לאדם את האש. האדם לקח מקל שרוף וחלול ונשף בטרמיטים, שעפו ממנו אל הרקיע, ובכך יצרו את הכוכבים. הכלי נקרא יידקי או גינג'וגאנג, והשם האירופי, דיג', הוא תצליל משמע הכלי. סולם הצלילים האבוריג'יני כולל לא רק את צלילי הכלי הנושף, אלא משלב מאפיינים כגון תיפוף צעדי הקנגורו, נשיפת עופות הלילה, עצים נשברים, טפטוף מים בגב, קולות רוח בין הסדקים ורשרוש קוצים המתגלגלים בחול.

"עלה בדעתי,ממה שידעתי כבר על נתיבי השיר, כי ייתכן שכל המיתולוגיה הקלאסית מייצגת את שרידיה של מפת שיר ענקית, וכי ניתן לקרא את כל עלילותיהם של האלים והאלות, המערות, המעיינות המקודשים, הספינקסים והכימרות וכל הגברים והנשים שהפכו לזמירים או לעורבים, להרים או לנרקיסים, לאבנים או כוכבים – במונחים של גיאוגרפיה טוטמית".

בלב המרכז האדום מתנשא סלע המונוליט המפורסם ביותר בעולם, אולורו (Uluru), מקדש מעט לשבטי האבוריג'ינים באזור המרכז ואתר עליה לרגל לתיירים ועולי רגל חילוניים מזה כמאה שנים. הנוסע וויליאם גוס היה לאירופי הראשון שצפה בסלע בשנת 1853 וכינה אותו סלע איירס, על שם ראש ממשלת דרום אוסטרליה. בטפסו לפסגה, 348 מ' גובהה, הפך את המקום לאתר תיירות מערבי. אך שנתו היפה של הסלע הייתה 1985, כאשר השיבה ממשלת אוסטרליה את האדמה לידי שבט האננגו האבוריג'יני ושילבה את בני המקום בניהול האתר. מאז, הפכה החולצה הנמכרת ביותר באתר לחולצה הנושאת את ההדפס "לא טיפסתי על איירס רוק" - רוצה לאמור, אני מכבד את מורשת הילידים ואת קדושת האתר לקהילה המקומית. סביב בסיס הסלע מסלול הליכה שאורכו 9 ק"מ ובו מערות וציורי סלע, אתרי מים מקודשים, גבים, מחסות סלע ותחנות מפגש עם התרבות האבוריג'ינית וסיפורי החלום.

"ראשים רבים", קטה ג'וטה, הם 36 כיפות סלע אדומות היוצרות את הר אולגה, שכונה כך ע"י הנוסע ג'יילס על שמה של מלכת ספרד בשנת 1872, אתר טבע בו חלק ממסלולי הביקור סגורים על שום חשיבותו לשבטים המקומיים. בצאתכם, בשעת בוקר מוקדמת, להליכה במסלול עמק הרוחות, ילוו אתכם קולות המדבר ואיתם קונייה, אשת הפיתון ולירו, מאנשי הנחש הארסי, מאבותיהם הקדומים של בני האננגו. 12 ק"מ מאתר הסלע הוקמה בשנת 1984 עיירת תיירות שתוכננה בידי האדריכל פיליפ קוקס ומהווה דגם נפלא לשילוב פיתוח בנוף מדברי. מפרשי צל, צבעי אדמה, שימוש בחלוקים, שאיבת מים מתת לפני הקרקע ושימוש באנרגיית שמש לחימום המים בפארק מדברי הופכים את המקום לשמורת תרבות אמיתית.

כביש סטיוארט חוצה את אוסטרליה, חולף על פני הימות המלוחות החרבות ומגיע לחוף הדרומי ולאזורים העירוניים של אדלייד, וממנה ממשיך למלבורן ולסידני. כאן נמצאת גם תחנתם האחרונה של האבוריג'ינים האוסטרלים, המחר האבוריג'יני. מזה מספר עשרות שנים זוכה התרבות האבוריג'ינית להכרה, האמנות האבוריג'ינית נמכרת ומוצגת לראווה בתערוכות וירידים, ילדי אוסטרליה לומדים אודות התרבות שלהם, של היבשת האוסטרלית, שרק לפני כשתי מאות נקראה עדיין אדמה ריקה, טרה ניוליס. אדמות האבוריג'ינים מוחזרות לבעליהם, מוסיקת הדיג'רידו מחלחלת לכל מדרחוב באירופה ורב המזכרות אותן קונים התיירים הם ממגוון המורשת האבוריג'ינית. אך התרבות כתרבות, גוועת ונעלמת בים החולות של הפקידות והויכוח, של הפוליטיקה, בקשת הסליחה, הכסף והאורניום הנחצב מן האדמה.

1606 לואיס ואס טורס הספרדי עובר במיצר הקרוי על שמו

מן הג'ונגל הטרופי אל הלב האדום