חדשות יומיות, כתבות ומאמרים מאוסטרליה
  אל אוסטרליה | אודות  | פורום | קישורים  |  |  |

"אפשר להציע לך חברות?"

מירי שפר בן-ימי



כמו בכל תחום, גם נושא זה תלוי בהיצע וביקוש. פתאום עולות בפנינו שאלות שבישראל לא הטרדנו את עצמנו בהן, כי היו לנו "חברים קבועים" עם תוספות קלות מדי כמה שנים.

פתאום צריך לבחון את הכול מחדש, ליזום הרבה. להחליט בפני מי נפתח את הדלת ואת מי נכניס לקודש הקודשים של האינטימיות שיש בחברות אמיתית. כמה מהר לעשות זאת? מה יקרה אם נפגע? ואיך אפשר להחליף את החברים מישראל, שהיו איתנו עוד מן הילדות? האם אנו מוכנים להשקיע מאמץ ביצירת קשר עם אנשים שאינם מדברים את השפה והתרבות שלנו, או שנוח לנו להישאר עם הישן והמוכר ולהפסיד קצת מ"ריח" המקום בו אנו חיים?

נפגשתי עם אנשים הנמצאים באוסטרליה תקופה ארוכה ושאלתי אותם על החברים "האוסטרלים" ו"הישראלים" שלהם –

 

להתחיל מחדש
 

חגי הגיע לאוסטרליה עם רעייתו – ג'ודי – ועם ילדיו לפני כשמונה שנים. מאחר וג'ודי גדלה באוסטרליה, החוג החברתי שלהם לא "התחיל מאפס". יש להם חברים על בסיס קשרי העבר של ג'ודי ואף חברויות חדשות. כיום מורכב החוג החברתי שלהם משלושה מעגלים: חברים אוסטרלים, יהודים אוסטרלים וישראלים לשעבר. החברויות הראשונות שנוצרו עם התושבים המקומיים היו עם הורי חבריהם של הילדים :

"התחלנו להזמין את ההורים לארוחות ערב, ולפעמים גם לארוחות שבת, בהן היו משועשעים למדי מן החלה והנרות, יצאנו יחד לטיולי מחנאות, והקשר התהדק. את הפגישות לרוב יזמנו אנחנו, אבל גם בארץ היינו מהיוזמים, כך שכנראה אין לכך קשר למיקום".

 

שון מספר שהגיע לאוסטרליה לפני למעלה מעשרים שנה, לאחר שגר שלוש שנים בניו-יורק ולפני כן תקופה באירופה. לאחר השירות בלבנון יצא לחו"ל במסגרת עבודתו, וניצל את ההזדמנות לקניית כרטיס טיסה בכיוון אחד. שותפו לדירה באוסטרליה הפך לאחד מחבריו הראשונים, ומאז הכיר אנשים רבים, דרך עבודתו או בנסיבות אחרות, שהפכו לחברים קרובים. כיום מחולק מעגל חבריו באופן שווה פחות או יותר בין ישראלים לאוסטרלים. הישראלים מאופינים בעיניו כ'חבורה', מה שמקשה עליו, כמי שמגדיר את עצמו כ'אדם של אחד על אחד': "עם ישראלים יש הרבה קישורים יחודיים שאי אפשר לחלוק עם מי שגדל במקום אחר. פגשתי זוג ישראלים אצל חברים אוסטרלים דווקא והם הפכו לחברים קרובים – סוג קשר שהיה נוצר גם בארץ הקודש – כשהעבר המשותף הוא נושא לשיחה. הכרתי מישהי ונסחפנו לדבר על השירות בנח"ל, במחנה שמונים. לא שמתי לב לפערי הגילאים, וכשדיברנו על "המלחמה", התברר בסופו של עניין שכל אחד מאיתנו התכוון למלחמה אחרת."

 

נועה היגרה לאוסטרליה עם משפחתה לפני כשנתיים. את זוג החברים הישראלי הקרוב ביותר שלה הכירה במהלך קניות בסופרמרקט, לאחר שבנה הבחין "בילד ההוא שמדבר עברית". חברות עם אוסטרלים נוצרה בעקבות ראיון עבודה – "את העבודה לא קיבלתי, אבל זכיתי בזוג חברים נהדר".

חגי מוסיף : "לדעתי הנכונות להתחבר לאנשים קשורה בחלום שלך – האם הגעת לאוסטרליה לטווח ארוך או קצר? כשבאים לשליחות, לשנתיים, המוטיבציה להתמזג שונה. גם ישראלים שמבחינה נפשית "לא עזבו את הארץ", יחפשו בעיקר מגע עם ישראלים אחרים. להתחברות עם האוסטרלים יש, לדעתי, היבט מעשי והיבט נפשי. המעשי – הוא חלק מן ההסתגלות וההשתלבות החברתיות. הנפשי – האנשים מעניינים, כמו בכל מקום. חבל לפספס אותם רק כי אינם ישראלים."

 

פערי תרבות
 
חלק מן הקושי בהתחברות עם אוסטרלים הוא בפערי השפה, שתמיד יהיו וגורמים לעיתים למצבים משעשעים. נועה מספרת: "כשקבעתי עם אמא של חבר מהגן להפגש אחרי בית-הספר (בארבע אחה"צ), היא שאלה אם "נפגש הערב". לא הבנתי על איזה ערב היא מדברת, כי קבענו אחרי הגן...לימים הבנתי, שאחר הצהריים מתחיל בשעה שתים-עשרה ודקה, ולא בארבע אחרי הסיאסטה, ושהערב הוא בסביבות חמש, ולא בשבע, כשחוזרים מהפארק".
שון נזכר שזמן לא רב לאחר שהגיע ערכו לו הכרות עם אדם שאמר לו: "Nice to meet you". שון ענה -
 I wish I could say the same”", וזכה למבט שכזה, שחייב אותו להסביר מיד שדובר בבדיחה. ירידות ועקיצות אינן חלק מן ההומור המקומי, וגם נועה ננזפה ע"י אביה של ילדה מן הגן כשאמרה לו "תגיד, זו הבת שלך שקופצת על הבן שלי?"הוא הסביר לה שזו בדיחה רק בעיני ישראלי.

חגי מספר שבעבר עבד כיועץ טלפוני להורים, וכשאמר להם שישלח להם "טיפ שיטס", אמרה לו האשה הצוחקת בצידו השני של הקו שזה נשמע כמו "דיפ שיט".

פערי תרבות גם הם חלק מן הענין. נועה מספרת, למשל, כי בעת שהתארחה במסיבת יומולדת של חברים, הציגה את אחת האורחות לבעלה, שניגש ללחוץ את ידה, וזו אמרה לו שכך מזהים ישראלי – רק אנחנו לוחצים את ידיהן של נשים באירועים חברתיים.

 

אינטימיות מאיימת
 

כחלק מן הפער שבין התרבויות, מדברים שון וחגי על השוני באורך המבט הישראלי והאוסטרלי. שון אומר שהתקשורת כאן היא פחות גופנית. עם חברים ישראלים מתחבקים ומתנשקים, האוסטרלים חופשיים פחות. יש נימוסים מקובלים של נשיקה, אך לא כמחווה אישית. מבט ארוך וישיר נחשב כאן מיני עד כדי הקנטה (Teasing). "כשאני מגיע לישראל והולך ברחוב אני שם לב עד כמה המבטים בין זרים מתריסים יותר, פולשניים כמעט".

גם חגי מספר שבתחילה היה ספונטני וישיר, ואט אט הבין כי נדרש מרחק גדול יותר. לקח כמה שנים עד שהשתחרר מן ההרגשה שכאשר הוא מדבר עם אוסטרליות בהתאם ל"צפנים" הנכונים הוא מדבר עם מורים מבית-הספר היסודי בו למד: "ראיתי בשפת הגוף שלהן שההתנהגות הספונטנית אינה מקובלת, שהקשר שיצרתי באופן מיידי היה אינטימי מדי, ונשים חשו מאוימות".

אינטימיות היא אכן שאלה של גישה. רק כאשר הצטרפה נועה ל"מועדון ספר", בו שתיים מתריסר הנשים היו ישראליות, הבינה את הפער שברמת הציפיות לאינטימיות מיידית. בדיון על אחד הספרים הועלו כמה נושאים שהעלו אצלה הקשרים אישיים, אולם שאר הנוכחות בחרו להתמקד בדיון אקדמי בלבד. כאשר העלתה נועה בסוף המפגש את תמיהתה, הרגישה בבהלה, משהסבירו לה בנימוס ש"זה יבוא עם הזמן, כשנכיר טוב יותר".חברתה האוסטרלית העירה לה אחר כך כי אין דורשים חשיפה שכזו מאנשים שאינם קרובים. היא תיארה בפני נועה אמת מידה אינטימית של קשרים בחברה – לדעתה, מתחילה זו בבריטים, אשר קשה מאד להגיע אליהם, ולמרות כי בעבר חשבה כי האוסטרלים נמצאים בצידה השני של אמת המידה, הרי שבעקבות המפגש הבינה כי הם ממוקמים, למעשה, במקום טוב באמצע, כאשר הישראלים נמצאים בצד הקיצוני יותר, ורוצים "לשפוך הכל ומייד".

שון אומר כי מישראלי הוא מצפה להכרות עמוקה יותר מן האוסטרלים. "כשישראלי יחייך אלי, אקבל זאת באופן אישי ואחשוב שהוא באמת מתכוון לזה. אני מצפה להבין טוב יותר את הצפנים שהוא משתמש בהם, לקרוא בין השורות. אם אוסטרלי יאמר "Nice to meet you", לא אדע אם כוונתו אישית או נימוסית. לכן אני עשוי גם להיעלב יותר מישראלי, שממנו אצפה לכנות רבה יותר".

 

פספוס חברתי
 

חגי רואה את הצורך במידה של ענווה כחלק מתהליך ההסתגלות של כל מהגר: "פעמים רבות אני שומע את הישרלים מתנסחים כמעט בזלזול והתנשאות כלפי האוסטרלים, דבר החושף את פגיעותם של המתבטאים עצמם. בכל פעם בה אתה מכליל תרבות ומדבר על "האוסטרלים" ככלל, אתה עושה לעצמך חיים קלים של הימנעות והצטמצמות. בדיוק באותו האופן בו מכלילים "ישראלים" כתוקפנים וגסים – אין זה נכון, שכן יש בתוכנו אנשים שונים. אצלנו התוקפנות אולי גלויה יותר, אך היא קיימת גם בקרב האוסטרלים. בגלל השוני התרבותי – היותם מרוחקים יותר – אין זו נראית באותו הבירור".

 

שון מסכם: "לגור באוסטרליה בלי ליצור חברויות עם אוסטרלים זה כמו לנסוע לטייל בעולם ותמיד לאכול ב'מק'דונלדס'. אתה מפסיד היבט שלם של החוויה".

 

נועה רואה את הענין באופן קצת שונה. לטענתה, חברויות עם ישראלים ועם אוסטרלים שונות מאד במהותן, ו"לעולם חברויות עם אוסטרלים לא תגענה לרמת הפתיחות והעומק שבחברויות עם ישראלים".

 

המסר של חגי הוא: אין טעם להשוות בין התרבויות, כי ההשוואה מגבילה. בכל תרבות יש למצוא את האנשים המתאימים לנו ולמצות את המיטב להתפתחותנו האישית. "זה כמו ההבדל שבין פגישה עיוורת לפגישה עם אדם שאיתו יצאת בתיכון, ופתאום הצטלבו שוב דרכיכם. בשני המקרים הדרך לחברות אפשרית וארוכה, אך זו מתחילה מנקודת מוצא שונה".


(פורסם ב-Eתון, העיתון האוסטרלי הישראלי - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים)



תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

אל אוסטרליה -אודות - -פורום -פורקס -יחסי ציבור