|
|
| | אל אוסטרליה | אודות | פורום | קישורים | | | תעודות סל | |
|
מאמרים אחרונים של זבולון שלו - "לוזר של אהבה" - ליאונרד כהן שב לאוז - ממרחקים - שיחה עם עידן רייכל - זהירות, יהודים חוצים לרשימת המאמרים המלאה של זבולון שלו |
"מהלב" - רשמים מפסטיבל וומאד, 2007 זבולון שלו
הערב התחיל עם Mahotella Queens, שלוש נשים בשנות הששים שלהן, שמרקידות את האלפים עם מיקצבים מדרום אפריקה. אני נותן לגדולה להתאקלם בפארק, בין כל הבמות, (6 במספר), הדוכנים והאנשים. הירוק מסביב רק עוזר. בין הופעה אחת לשניה הגיע זמן ארוחת שישי. הלכנו על תאילנדי. או אז, כשכרסנו מלאה כל טוב, הגיע העת לארוע המרכזי - Gotan Project על במה מספר 2. שלושה צרפתים, אחד ארגנטינאי לשעבר, מחברים טנגו עם דאנס. האלבום הראשון, שיצא לפני כחמש שנים, שבר קופות וכך לשני נותר רק לזרום. על הבמה עשרה אנשים - רביעיה קאמרית, שני תקליטנים, בנדוניון, גיטרה ועוד. מן הצליל הראשון הקהל על הרגליים, ואני איתם. יאללה כפיים. על המסך מרצדים קטעי ווידאו להשלמת האווירה. המופע מסתיים כעבור שעה (שמוקצבת לכל אחד מהמופעים באופן קפדני למדי, למעט יוצאי דופן). הקהל בהיי, ודי בצדק. אני, לעומתם, עוכר שמחות עקבי, משהו חסר לי. מופע נהדר ומרקיד והכל, אבל...זה פרויקט. פרויקט זה לא בן אדם. אני רוצה את האדם. טוב, גם חווה הולך. הכל טכני ומוקפד אבל אין קשר עם הקהל, חסרה נשמה באפי. משום מה, גם כשעולים לי פרויקטים אחרים, מעידן רייכל ועד אלן פרסונס, אני מגלה שגם שם איכשהו תמיד חסרה לי הנשמה, שאולי מתנדפת בטכניות הפרויקט. יותר מאוחר הספקנו לטעום עוד מפמי קוטי (הבן של פלה קוטי), עד ששמנו פעמינו חזרה למלון, שנת יופי לה, שנת אופי לי.
בבוקר השכמנו והגדולה דורשת ארוחת בוקר מוגדרת למדי - פנקייק! ניגשנו אל בית הפנקייק שמעבר לפינה ומילאנו בטננו, היא עם בננה ואני עם אוכמניות, שנינו עם גלידה וניל כמובן ומיץ תפוזים. לקראת חצות היום הגענו אל הפארק והגדולה הציצה בארועי הילדים, מצאה לה מופע של צמד קופים שעשה לה את היום, ואת היום שלמחרת. לפי הרעש הם עשו את זה גם להרבה ילדים אחרים, גם אם צעירים ממנה. אבל כאן הרי כולם צעירים, לפחות ליומיים שלושה. עשרות הופעות בין שש הבמות, אוכל, בירה לגדולים, אנשים וחברים שפוגשים מידי שנה. לילה דאונס (Lila Downs) המכסיקנית נותנת את אחת ההופעות המרשימות - צבעונית, יפה, רוקדת, שרה ומלהיבה. מה עוד אפשר לבקש? אפילו הגדולה מתלהבת, נראה לי שבעיקר בזכות המקק (לה קוקרצ`ה), שבפיה זוכה לעדנה מחודשת. עם הזמן נראה שהשנה השליטה היא לטינית, בניגוד לאפריקה שהכתיבה את הטון בשנה שעברה. גם אם יש מופעים רבים אחרים, הרי שהמוזיקה הלטינית על כל גווניה בולטת למדי, ממכסיקו, פאדו מפורטוגל, סלסה, טנגו ארגנטינאי, לדינו ועוד.
לילה דאונס
לקראת ערב אנו מוצאים עצמנו שוב עם לילה דאונס, הפעם במפגשים מהסוג הטעים. השנה החלו במיסגרת הפסטיבל בסידרה המכונה Taste the world, סדנאות עם אומנים המבשלים מול הקהל מאכל עממי האהוב עליהם. לאחר שלוש סדנאות ניתן להגיד כי היוזמה מבורכת ביותר. אני מקווה שימשיכו איתה בשנים הבאות. לילה בישלה עם השף שלצידה מאכל המכונה Mole, ובין חיתוך כוסברה לכתישת שום גם נתנה קולה בשתי א-קפלות, לשימחת הקהל. עכשיו לגדולה כבר לא היה ספק שהיא אוהבת את לילה, ולא רק בגלל המקקים.
היום האחרון נפתח שוב בארוחת בוקר, הפעם טוסט וחביתה. ושוב, לקראת אמצע היום, אנחנו בפארק. זמן לקופים וזמן לשאר. אחד הדברים החביבים עלי בפסטיבל הוא הסדנאות האישיות אותן מעבירים האומנים לקהל. לעיתים האומן מספר ומסביר על המורשת, השירים או כל דבר דומה, לעיתים מלמד את הקהל לשיר או לרקוד משירי וריקודי ארץ מוצאו, או כל דבר אישי אחר. אחת הסדנאות התפורות קיבצה שש נשים תחת המטריה המפתיעה – 'נשים'. שלוש מלכות אפריקאיות, לילה דאונס, יסמין לוי ואמה דונובן האוסטרלית-אבוריג`ינית. האפריקאיות סיפרו על הקושי שבלגדול בצל האפרטהייד, על הקושי באיבוד הצד הגברי של הלהקה, שאחרי מותם דומה היה כי אף מות הלהקה קרב ובא, אך הן אזרו כוח והמשיכו לבד. יסמין לוי
שלוש נשים עם שימחת חיים ונענועי אגן שלא היו מביישים כל נערת היפהופ בת עשרה. לילה סיפרה בין השירים על הגברים המכסיקנים שנוטשים את נשיהם וילדיהם ובורחים לארצות הברית או, במקרה שלה, על הקושי לגדול במשפחה בה האב נפטר והאם צריכה לגדל ולפרנס את הילדים בעצמה. יסמין סיפרה עוד על תרבות יהדות ספרד שגלתה ועל נישואי אימה לאביה, הבוגר ממנה ב 27 שנים, ועל האיסור שהטיל אביה על אימה - לא להיות זמרת, כפי שרצתה. רק אמה בחרה לספר על אהבתה לאימה בלא להזכיר את הצד הגברי. היא עמדה על הבמה ושרה לאימה, שישבה בקהל, והדמעות זלגו. את ההתרגשות הזו כבר לא ניתן היה לעצור, עת הפך הקהל שותף פעיל בטלנובלה המרגשת. שש נשים ירדו אל העם וירא העם כי טוב, ויעטוף.
בין ההופעות והסדנאות השונות דואגים גם לבדר את אלה שבחרו סתם להסתובב בפארק, אם לאכול, אם לעשות מסאג` או טיפול הילינג מכל סוג שהוא, והכל באמצעות מופעי רחוב או פארק משעשעים למדי (אם לשפוט לפי ציחקוקינו). אחר הצהרים גילינו בטעות שוב את יסמין, מבשלת בורקיטס ושרה לקהל עוד שירי לדינו מסורתיים, כשבין לבין מופעל גם הקהל עצמו בשירת לדינו בסגנון ש'רהלה שרון - יסמין מלמדת את הקהל שלוש שורות, החל באדיו קרידה, והקהל מתמוגג. הבורקיטס מוגשים עם רוטב וביצה, כיאה וכנאה ולשימחת הטועמים ככל הנראה. לקראת ערב אנו מספיקים להנות ממופע האול סטארס, ג`ם של רבים מן האומנים על במה אחת, חוויה שכולה כיף. את ההצגה גונבים ללא ספק האירנים, אב ובנו, זה מפליא בחליל וחמת חלילים פרסית בעוד הילד, בן 12, נותן בראש לשתי דרבוקות עליהן הוא ישוב. רק החיוך על פניו יכול להעיד יותר מהכל על האושר והמוזיקה שזורמת מהלב. ילד קטן, מחייך ומכה בידיים קטנות, מקפיץ אותי הרבה יותר מכל הפרויקט של גוטן. פרסי קטן עם נשמה גדולה שמכניסה את האלפים לאקסטזה, וגם את האב המרקד על הבמה, לפתע בלי חולצה. בשביל רגעים שכאלה שווים כל הימים והפסטיבלים. לא יעזרו גם מיליון אורות ואביזרים אם אין את הלב.
ואם כבר ילדים, ילדים יש לאלפים. מגיל אפס, צמודים לשדי אמהות, ועד לא אדע. כמעט לפני כל מופע הכריזו הכרוזים על ילדים אבודים המחפשים את הוריהם. בשלב מסוים התבקשו ההורים לרשום את מספר הטלפון הנייד על רצועה ולהצמיד ליד הילד, או פשוט לרשום את המספר על הזרוע, מה שכמובן לוקח כל יהודי למחוזות אחרים, בלתי נמנעים. מותשים וברגליים דואבות חזרנו אל חדרנו, מרוצים, שמחים ועייפים. טיסת בוקר החזירה אותנו הביתה, וכשנשאלנו איך היה, ענינו שנינו -
'?do you think what i think congo i do bongo, it was really good really truly good' |
|
לדיון המלא בפורום |
את הערב סיימנו ליד במה קטנה וצדדית יחד עם יסמין לוי הישראלית. יסמין