מאמרים - אוסטרליה - הגירה - קורות חיים בארץ עוץ

למען הגילוי הנאות - אינני סוכן כח אדם, איני מראיין אנשים לעבודה וכל עצה שאביא כאן אינה אלא פרי דימיוני ההוזה, המקבל את רעיונותיו בעיקר מקולות שמדברים אלי בשנתי. כתבתי קורות חיים לאנשים רבים בארץ, דבר שמעיד מעט עד כלום על כישורי כתיבת קורות החיים האוסטרליים שלי. קחו את עצותי כחומר למחשבה, בטח שלא כתורה משמים, ואל תאשימו אותי אם לאחר שתשלחו קורות חיים מבוססים על עקרונות אלה יבואו קציני הגירה, יכפתו אתכם בכתונת משוגעים, יקשרו אתכם לעוגן ויזרקו אתכם לים שורץ כרישים. ראו הוזהרתם.

עוד בארץ שמעתי, בעודי עוסק בכתיבת קו"ח לאנשים מאחד, ובעודי מתכונן להגירה לאוז ומכין לי ולרעייתי את קורות חיינו החדשים מאידך, שבאוסטרליה מורחים את קורות החיים על יותר מעמוד אחד. ולא רק זה, אלא שמי שמקבל אותם...שבו טוב...לפעמים ממש קורא אותם. ממש ממש. לא מעלעל, לא מרפרף - קורא. מפחיד.

לאחר ששמועה זו אומתה ממספר כיוונים, ישבתי ומשכתי את סיפור חיי על שלושה עמודים. עם הגשה, עם נשמה.

הגענו, ובאופן שכלל לא היה קשור לקורות חיי, מצאתי את עצמי עובד. שנה מאוחר יותר חזרתי לשוק העבודה חמוש במעט ניסיון מקומי, עדכנתי קו"ח וניגשתי להגישם לכל מי שרק היה מוכן לקחת.

בין היתר הגשתי את מועמדותי למשרה טכנית בכירה בחברה מובילה דרך ידידה, משרה שיכולתי למלא ללא קושי רב.

לתדהמתי, שלא לומר לאכזבתי, לא קראו לי אפילו לראיון. שאלתי אותה למה, הרי היא העבירה את קורות חיי...היא הסבירה לי שכישורים בצד, הקורות חיים פשוט לא נראים כמו משהו שהם רוצים לראות. עד כאן האשלייה שקורות חיי הם 'אוסטרליים', על אף התפרשותם על שלושה עמודים. ישבתי איתה ועם בעלה, הוא עובד הייטק כמוני, היא מנהלת גמכן בתעשיית ההייטק, לגלות ולראות מה יש להם שלי אין. יום לאחר מכן פתחתי דף לבן על המסך וכתבתי לי קורות חיים חדשים לחלוטין. הפעם זה התפרש על פני שישה עמודים. ופתאום, חודש לתוך תהליך חיפוש העבודה, התחילו להתקשר אלי בחזרה הרבה יותר סוכנים. שבועיים לאחר מכן נפל בחלקי הכבוד לבחור בין שתי משרות.

למרות שמכון מינה צמח אני לא ואת כל הסיפור צריך כמובן לאכול עם גרגר מלח בגודל בריא, מוסר ההשכל הוא פשוט - קורות חיים ישראליים שנמתחו (או נמרחו) לשלושה עמודים אינם בהכרח 'קורות חיים אוסטרליים'. בכל זאת, מדובר קצת יותר מזה.

ובנימה אופטימית זו, אפשר להתחיל את המאמר.

הפילוסופיה

אני הולך לומר משהו שישמע קצת כמו דבר והיפוכו (אם כי הוא לא), אבל לפני שאני נכנס למה כן ומה לא כותבים, יש נקודה שחשוב מאוד להבין. קורות חיים זו פרסומת. למרות שיש דרכים לנסחן שמשפרות פלאים את יכולתן לפנות לקהל יעד מסויים, אין שום 'דרך נכונה' חקוקה בסלע לכתוב אותן, ובאמת לא אכפת לי מי אמר לכם שיש. יש קוים מנחים, לעיתים סותרים, ויש המון המון המון מקום לשיקול דעת ומשחק, כשהמטרה הסופית היא שיווק טוב לעצמנו, והרבה ממנו. מי שלא מסכים שמדובר בשיווק, בפרסומת, בהמון פסיכולוגיה של הקונה ובהצגה נכונה של הסחורה, וחושב שהמטרה היא למלא שדות במסמך עם שטנץ קבוע שסוכן/אתר/עו"ד נתן לו, חבל על זמנו בהמשך קריאת המאמר הזה.

את כלל ה'דרכים' הרשמיות לכתוב קורות חיים ניתן לחלק, בגדול, לשתי אסכולות – אלו שיניבו קו"ח ראויים בראש ובראשונה למאכל אדם (דרכים שניתן למצוא בד"כ באתרים של אוניברסיטאות), ואלו שיניבו קו"ח הראויים בראש ובראשונה למאכל מכונה (דרכים שניתן למצוא בד"כ במקומות שמעוניינים להכניסכם למאגר נתונים – אתרי חיפוש עבודה, אתריי סוכנויות עבודה וכו').

הראשונה תניב קו"ח שיכול להציג קצת נאראטיב, שניתן לשחק עם הנוסחים המופיעים בהן, שתאפשרנה להציג אתכם באור בו הייתם רוצים להיות מוצגים. זו גם האסכולה אליה אחתור במאמר זה. השני הוא דרך יבשה יותר לחבר את שמכם לקבוצה מסויימת של תחומים / קטגוריות / 'Buzzwords' / שמות-של-כלים-שאתם-מכירים, ובמידת האפשר להצמיד ערכים מספריים לכישורים אותם אתם טוענים שיש לכם. מה טוב יותר? שניהם כמובן. תיכנסו ל-Seek, ל-CareerOne ותבלו סופ"ש בלהעתיק את החלקים הנבחרים מקורות חייכם האמיתיים לגירסה היבשה שהם רוצים. אבל קודם כל – תעשו קו"ח אמיתיים.

ערכו ודינו של כל סנטימטר מרובע על חמשת דפי קורות חייכם אינו זהה, וחשוב להפנים את זה. מה שבא קודם זה נדל"ן יקר יותר, שכן הוא יקבל יותר תשומת לב. מה שבא אחריו הוא נדל"ן זול יותר. העמוד האחרון, כמו הדף האחורי של עיתון, הוא נדל"ן חשוב גמכן, וכדאי לשמור אותו לסוגים מסויימים מאוד של מידע. העמוד הראשון הוא מנהטן. גם ברמת המאקרו – מה יבוא קודם? ההשכלה או הניסיון? (התשובה, כמובן, היא סובייקטיבית, מה שימכור אתכם יותר טוב) וגם ברמת המיקרו – איזה סעיף העוסק בניסיון העבודה בחברה כזו או אחרת יבוא ראשון?

חשוב לעשות הפרדה בין מה שאנחנו באמת הוצאנו עליו את מירב המשאבים האישיים במקום העבודה, למה מתוך אותה תקופה מוכר אותנו הכי טוב למעסיק הפוטנציאלי שעל הפרק, וחשוב יותר, בהרבה מקרים, לסוכן שלו - שלא מבין כלום מהחיים שלו, וזה בלשון המעטה. זה קצת מנוגד לאינטואיציה, וזה מצריך תרגיל פשוט – לפרוש את כל מה שניתן לומר עלינו על השולחן, כולל מה הרויח המעסיק שלנו מעמלנו, להיכנס לראש של מי שלוקח אותנו לעבודה ולהבין מה מכל זה הוא מחפש.

בישראל תמיד אנחנו. צוות. באוסטרליה תמיד אני. את המעסיק לא מעניין מה עשה הצוות. מעניין אותו רק מה עשיתי אני במסגרתו. גם בקו"ח, גם בראיונות.

זו הסיבה הראשונה שאני זנחתי לחלוטין את כל קורות חיי שנכתבו בארץ ופתחתי דף חדש. המצגת הישראלית פשוט לא היתה נכונה. אוסטרלים אוהבים לראות תנועה. קידמתי. הרמתי פרוייקט. השגתי. מינפתי. Achieved. Delivered. Provided. צריך לבנות את המשפטים שרוצים להגיד סביב השימוש במילים אלו. ליצור תחושה שלא רק נכחנו במקום העבודה במשך העסקתנו, אלא גם דחפנו, יצרנו, עשינו. אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות, נו. כשמסתכלים על קורות חיים שנכתבו לגמרי לגמרי מתוך הראש הזה, מתחילים להבין קצת את מהות השוני.

אישית, אני חושב שזו מחלה שצריך לבאר. אני שומע על סינרגיה עם לקוחות, 'שיפור תהליכים' ושאר קלוצקעשאס של השפה המטומטמת הזו שנועדה לומר כלום בעודה נשמעת דומה באופן מפתיע לאנגלית מתוחכמת, ונתקף בדחף בלתי נשלט לרוץ לחדר קטן אצלי בבית, לחבק את החבר הלבן שמחכה לי שם ולעשות היכרות מחודשת עם ארוחת הצהריים. מה שעוד יותר כואב זה להודות שלשים את הדרעק הזה בקורות חיים באמת עוזר. זה עוזר מאוד כדי לעבור את שומר הסף להרבה מעסיקים, שנקרא 'הסוכן'. זה גם עוזר פלאים למכור אתכם למנהלים שמבלים את מרבית יומם בלדבר בשפה הזו עם מנהלים אחרים. רק זהירות - אם אתם גם כן בדעה שזה איכס, אי שם בעבודת חלומותיכם יהיה לכם בוס שיחשוב, כמוכם, שזה איכס. תפריזו במינון וקורות החיים שלכם יפגישו אתכם עם מישהו ש...ככל הנראה לא יהיה אתם.

תאור המעסיקים עצמם

לפני כל פסקה/סט-פסקאות העוסקות במעסיק מסויים מעברכם, שמורה לכם האופצייה לתארו בכמה מילים, או אף בכמה שורות, או אף לא לתארו כלל כי אין צורך. לפעמים הערך הוא קוסמטי בלבד (עבדתי בבית תוכנה כזה או אחר שאיש מעולם לא שמע עליו) ובמקרים מסויימים (מוסד רפואי בארץ בו עבדה מישהי כאחות אחראית מחלקה, לדוגמא) זה מצדיק פסקה נכבדה שנותנת הקשר ורקע חיוני להבנת התפקיד בו החזיקה.

גופנים (פונטים)

השתמשו בפונט פשוט וקריא כגון Arial, לא בפונט קטן וצורם כמו Times. כמו כן הקפידו על גודל קריא. אין אילוץ להכניס הכל לדף אחד, כך שגם אם את כל סיפור חייכם חשקה נפשכם לספר, אין צורך לרדת לפונטים בגודל 8. 11 או 12 זה בד"כ בסדר.

תחביר ודקדוק

אנחנו ישראלים, וגדלנו במדינה בה אנגלית אינה שפה ראשונה. מתוקף כך, אנחנו כותבים ומדברים אנגלית עם קצת (ולעיתים הרבה) שגיאות. לפעמים שגיאות כתיב. לפעמים כשמשתמשים במילה שלא אומרת מה שאנחנו חושבים שהיא אומרת. לפעמים כשעושים תרגום מילולי לביטוי מעברית בלי לשים לב. לפני שמתחילים לפזר את פירות עמלנו הקו"חיים לכל קצות תבל, תעבירו דרך בודק האיות (Spell checker), ואח"כ תתפסו חבר מקומי (רצוי כזה שלא יודע מילה אחת בעברית) ותנו לו לעבור על התחביר. תמיד, תמיד תמיד, יש כמה אופסים, ולמקומיים, פרטנית לאלה שיגייסו אתכם, זה צורם. חבל.

מכתב פתיחה, לבחירתכם, הנחשב כדף פתיח לקורות חיים ולא ממש כחלק מהם. יש מי שאוהב לספר בו את כל סיפור חייו. אני לא. חבל, כי כל תוכן שהוא יגנוב מקורות החיים יוריד מערכן ויפחית את העניין בהן. אישית אני חושב שהדף הזה הוא אחד מכלי הנשק החזקים ביותר בנשקיה שלכם, וזה אם טורחים לטעון אותו בתחמושת הנכונה. לעניות דעתי, הדבר הכי חזק שניתן לשים בו הוא סיכום בן שתי שורות המתאר מה אתם ('אני מתכנת בעל ניסיון תעסוקתי בן עשר שנים, עם מיקוד רב על דוט נט בסביבות מיקרוסופט'), מלווה בבקשה קצרה, ממוקדת ובגובה העיניים לעבוד בארגון המדובר ('הנני מבקש לאכלס את משרת המתכנת הפתוחה בארגונכם'). זכרו -

Never underestimate the immense power of asking nicely , משפט שלי, אם למישהו בא לצטט. אני מאמין בו, ולו בשל נכונותו. מוסיפים 'מצורפים בזאת קורות חיי, אשמח לספק ממליצים או כל פרטים נוספים', את שמכם, את קורות החיים כמובן, *וזהו*. יש בפתיחה כזו אלגנטיות ספרטנית, ולדעתי הרבה כח. כחומר למחשבה, אחד מן הדברים שקל מאוד לפספס ששידרנו, בקורות החיים, בראיון או אפילו בשיחת טלפון, הוא זה - אם אנחנו מתעניינים במשרה ומגיעים אליה כי היא בגובה שלנו, או מתחננים לאחת כי בתודעתנו היא גבוה מעלינו. דף פתיח כזה עוזר לבסס נקודת פתיחה שמביאה אתכם למעסיק בגובה המשרה, לא מלמטה.

העמוד הראשון

בארץ, בשורה הראשונה של קורות החיים, נהוג לכתוב יעד תעסוקתי, Job objective, בשפת לעז. מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים. כמובן שבארץ כולם פשוט מעתיקים לשורה הזו את הגדרת התפקיד אליה הם מגישים את קורות חייהם כדי 'להתאים כמו כפפה'. אבל ששש! אל תספרו לאף אחד. זה סוד. כאן באוז יש לזה גירסה על סטרואידים. האוזים קוראים לזהExecutive summary (תקציר מנהלים), וזה נותן סריקה קצרה ותמציתית עם הסבר על מי אתם, מה אתם, ומה בעצם אתם יודעים להציע. לא ממש סעיף חובה, אבל לעניות דעתי מוסיף המון – לאחר הצגתו יש לקורא מושג טוב מאוד מה אתם יודעים לעשות גם בלי לנבור במעמקי מקומות העסקתכם האחרונים, בניסיונות לדלות טיפת מידע פה וטיפה שם. אם אתם רוצים לשים קצת מרקטספיק בקורות החיים שלכם, במקום שכל סוכן עבודה יראה, זה המקום. סיכום טוב עשוי להתחיל כך -

"Self-motivated, energetic and dedicated _______ professional with over ________ years of Extensive industry experience as ____"

בקורות החיים שלי, אחרי פתיח בלשון זו ועוד כשלוש שורות על מה אני יודע לעשות ממש ממש טוב שעשוי לעניין מישהו, הוספתי עוד רשימה בת כ-9 סעיפים הנקראת Demonstrated ability to perform - הצד המרקטספיקי יותר ('פיתוח אסטרטגיות' וכו'), אך גם יכולות שחשוב לי לשדר, כמו הרצון/יכולת לגוון ולעסוק בדברים חדשים (לא ברור מאליו אצל האוזים), ועוד רשימת סעיפים הנקראת Strengths, בה שמתי כישורים טכניים, אך כמעט לחלוטין בעגה לא-טכנית. ניהול מערכות לינוקס. פיתוח תוכנה מונחת עצמים. ניקוי אסלות. דברים שמנהלים ידעו לקרוא ולהבין.

ובזאת חתמתי את העמוד הראשון.

יתר קורות החיים מתחלקים לשני חלקים לוגיים -

החלק הראשון ידון בכם מקצועית, ויהיה מורכב ממספר סעיפים גדולים, שחשוב לחשוב טוב טוב איזה מהם מוכר אתכם הכי טוב, ולמקמו ראשון. כאן יבואו -

[א] "השכלה" (עם "קורסים" ביחד או כסעיף נפרד),

[ב] "ניסיון עבודה", הסעיף בעל המשמעות הרבה ביותר בקורות חייכם, וזה שעליכם להקדיש לו את מירב ומיטב המאמצים, על מנת להוציא כל טיפת טוב מכל מקום עבודה רלונטי בו עבדתם. אם מקום עבודה מסויים הוא לא משהו, אבל עדיין הייתם רוצים להציג את התקופה בה עבדתם בו כחלק מניסיונכם המקצועי, הזכירו אותו, תנו תאור בן שתי שורות על תפקידכם בו, וסגרו עניין. אם תנסו 'לנפח' אותו סתם תמשכו אליו יותר תשומת לב ממה שאתם מעוניינים שהוא יקבל. לא כל סעיף המתאר מקום עבודה בעברכם חייב להיות בעל משקל זהה, אף לא בקרוב, מבחינת כמות המלל. אם רשמתם על עבודה אחת שתי שורות ועל אחרת עמוד וחצי, אין בכך שום בעייה. את מקומות העבודה אני מציע להציג באופן הבא -

ראשית, את התקופה בה עבדתם בו.

שנית, את תאור תפקידכם (רצוי מודגש), שם המקום ומיקומו הגאוגרפי (עיר, ארץ אם זה בחו"ל יחסית למקום הימצאכם). ניתן גם להוסיף בין כמה מילים לפסקה אודות מקום העבודה עצמו ('הכור בקרייה הינו כור גרעיני מן המתקדמים בעולם, המעסיק כ-130 עובדים ומפיק כך וכך ק"ג אורניום בשנה').

שלישית, תאור בן כמה שורות אודות האחריות (מילה חזקה, אפשר ורצוי להשתמש בה) שהוטלה עליכם מתוקף תפקידכם. כנסו לפרטים וסעיפים אם צריך. אם לא, שמרו על נאראטיב המתעד בסביל או אף בגוף ראשון מה עשיתם ומה תרמתם, מה היתה התוצאה ואיזה ערך זה תרם למעסיק שלכם. הבעייתיות בגוף ראשון לא נובעת מעצם השימוש בו, אלא מהקלות בה אנשים נגררים לשפת יומיום, כאשר קורות חיים נראים טוב יותר כשהם כתובים בשפה קצת יותר גבוהה. בסוף הפסקה ניתן להוסיף עוד תאור, שגם אותו ניתן לפתח עם סעיפים אם אפשר ויש מספיק 'בשר', אודות הישגיכם. אוסטרלים אוהבים את כל הקטע של "Achievements", בהקשר של כל מעסיק ומעסיק.

[ג] סעיף אופציונלי שאימצתי, על אף שייכותו כביכול לאסכולה השניה שתארתי מעלה - Competencies - יכולות או כישורים - סעיף העוסק במונחים הטכניים המתארים כלים, שיטות, טכניקות שאת הניסיון בהם/בהן אנו רוצים להקרין, והקשורים במקצוענו. רצוי מאוד (ולעיתים הכרחי) לחלק את הכלים מעיסוקכם לתתי-סעיפים, על מנת לא לערבב בין כלים מתחומים שונים, שכן לעיתים ערבוב שכזה עשוי להראות מגוחך (יוניקס אינה שפת תכנות, גודדאמיט!). אם אורזים כאן את רוב המונחים הטכניים שאנו רוצים להזכיר, ניתן להוציא את רובם מתיאור תקופת העסקתכם, ולהפוך את הפסקאות הדנות בתעסוקתכם הקודמת לקריאות גם עבור אדם שאינו בקיא בחומר הטכני, שבממוצע זה בערך שניים מתוך שלושה אנשים דרכם אתם עשויים להצטרך לעבור בדרך למשרתכם העתידית. בתוך הסעיפים עצמם, מקומות עבודה נהוג לסדר בסדר כרונולוגי, החל מהאחרון בו עבדתם ועד למקום העבודה ההראשון שלכם.

השכלה, לעומת זאת, לטעמי עדיף להתחיל תמיד מהארטילריה הכבדה (תארים אקדמיים), ולרדת לפי סדר חשיבות. אם אתם אקדמאים, תשמיטו את הבגרות. היא מעניינת בערך כמו התעודה שלכם מכיתה ג'. כמוכן, אם אתם מתכוונים לגשת לעבודה מקצועית כשכבר יש לכם ניסיון מקצועי, תתחילו לחשוב על להעיף עבודות בלתי-מקצועיות שעשיתם בעברכם מקורות חייכם, הזכרתן בקורות חייכם מפחיתה מערככם. מי מכם שחושב שאחת מ- או שתי הצעות אלו הן ברורות מאליהן יתפלא לשמוע כמה אנשים עדיין מסתובבים עם 'שליח בפיצה "פצץ"' על קורות החיים שלהם.

החלק השני עוסק בכם במישור הפרטי, וכלל לא חובה (אם כי בהחלט נחמד אם אפשר) הוא לקשור את הפעילות בו לתחום עיסוקכם העיקרי, בו אתם מחפשים עבודה.

חלק זה יכול לכלול שילוב של כמה סעיפים, כגון -

· פעילויות בהתנדבות – זה סעיף שיש לא מעט אוזים שמתעניינים בו, ולהמעיט בערכו זה רעיון רע מאוד. כל דבר שהתנדבתם לעשות, תרשמו כאן. גם אם זה היה מזמן, גם אם זה נראה לכם קטן. גם אם זה היה לעזור לזקנות לחצות את הכביש.

· תחביבים ועיסוקים לשעות הפנאי (Hobbies & Extracurricular activities). אין צורך בהסבר.

· השתייכויות ארגוניות (Organizational affiliation), גם, אבל לא רק, במסגרות הקשורות בעבודה. אפשר ורצוי לציין גם אם אתם רשומים, לדוגמה, כחובבי רדיו.

· שונות. כאן ניתן לכתוב שאתם נשואים פלוס שבע-עשרה, שאתם מוכנים לצאת לנסיעות אם צריך, שאתם PR או TR.

נהוג לספק למעסיק פוטנציאלי פרטים על ממליצים. לתשומת ליבכם -

דף עם ממליצים הינו דף נפרד מקורות החיים. את קורות החיים שלכם תעמלו רבות כדי לפזר לכל ארבעת הרוחות, בכמה שיותר עותקים. לעשות כך עם פרטיהם האישיים של ממליציכם אינו בגדר המנומס או המכובד, בייחוד כלפיהם כאנשים שעושים לנו טובה. את הממליצים, קרבתם אליכם ופרטי הקשר שלהם נהוג לרשום על דף נפרד, ולספק אותו אך ורק על פי דרישה. כמובן שנהוג ליידע את הממליצים שלכם, לקבל את ברכתם, ואפשר אף "לאמן" אותם לשדר את המסר אותו הייתם מעוניינים שישדרו.

הכל מתחיל ונגמר בראש של אותו אדם שמחליט בעד או נגד גיוסכם. הלקוח. קהל היעד שאליו מכוונת הפרסומת. כשאתם כותבים את קורות חייכם, כנסו אליו לראש. כל דילמה שיש לכם, גדולה כקטנה, אם לשים או לא לשים סעיף זה או אחר, לגבי אופן סידור הסעיפים, השמטת פרט זה או אחר, תמיד תיכנסו לנעליים שלו ותבחנו את האפשרויות. מה עשוי לדבר אליו, מה עשוי להציק לו, מה לא יהיה לו אכפת לכאן או לכאן. מה הוא יחפש. ממה הוא יחפש להימנע.

דברו איתו דרך קורות החיים תמיד בגובה העיניים. אל תתחננו ואל תתנשאו. מצויינות ניתן להפגין בקלות גם בלי אלה, וסיכוייכם לזכות במשרה מגובה העיניים גבוה מסיכוייכם לזכות בה מכל גובה אחר.