חדשות יומיות, כתבות ומאמרים מאוסטרליה
  אל אוסטרליה | אודות  | פורום | קישורים  |  |  | תעודות סל |

עת החלימה - סיפור הבריאה האבוריג'יני

מליה בר


 


 
בראשית היתה החלימה,

הם אומרים שהיינו כאן 60,000 שנים

אולם הזמן נצחי ועצום לאין שיעור,

אנו היינו כאן מאז העת בטרם החל הזמן

אנו באנו במטווחי קשת עת החלימה

אשר חציה נורו בידי אבות הבריאה.

אנו חיינו ושמרנו את האדמה כאשר היתה ביום הראשון.

 

(מדברי זקן שבט אבוריג'יני)

 

 
תרבות האבוריג'ינים האוסטרלים מבוססת רובה ככולה על זכרון מקור החיים. מעיין בריאתם נובע, על פי אמונתם, מכוחות העוצמה שבראו את היקום – אבות הבריאה, ראשוני שושלת אינסופית של דורות עתיקים – לאורך כ-150,000 שנות קיומם עלי אדמות.

 


סיפור הבריאה

בזמן האפוס (סיפור הבריאה), המכונה בפיהם "עת חלימה" (Dreamtime), נעו האבוריג'ינים על פני מרחבים עצומים, חשופים וצחיחים, באורח הזהה לחלוטין לנדידתם של בני השבטים כיום ברחבי היבשת הנרחבת. אבותיהם הקדמונים של האבוריג'ינים נעו ונדו, צדו ודגו למחייתם, הקימו מחנות התיישבות ארעיים, לחמו וחגגו, אהבו וחלמו. ובעשותם כל זאת עיצבו משטחים חסרי תווי מתאר לכדי תמונות נוף טופוגרפיות ייחודיות באפיוניהן. בטרם יצאו למסע נהגו האבות הקדמונים לישון ולחלום את ההרפתקאות והמאורעות העתידים להתרחש ביום המחרת. כך, בנועם מחלומות למעשים – בראו האבות הקדמונים את החגבים, האמו, העורבים, התוכים, הוולביס, הקנגורו, הלטאות, הנחשים ובכלל, את כל בעלי החיים, הצמחים והנופים עלי אדמות. הם בראו את מכלול איתני הטבע: את השמש, הירח והכוכבים, את ההרים, העמקים והנהרות. הם בראו בני אדם – גברים ונשים, שבטים ומשפחות האדמה. כל אלה נבראו בידי האבות הקדמונים בעת החלימה. כל מעשי הבריאה יכלו לשנות ולהפוך צורתם, וללבוש דמות אחרת כרצונם: צמח הפך לבעל חיים, חיה הייתה לתמונת נוף, ונוף טבע לבש דמות בן אנוש. כוחות הבריאה הקדמונים הכילו בקרבם את מכלול בריאותם. הכל נברא ממקור אחד זהה – עת החלימה והגשמת מעשיהם של האבות הקדמונים. מכלול מחזורי החיים, מרחבי היקום ומועדי הזמנים נכחו, שזורים יחדיו, בהוויה קיומית מעגלית וחובקת כל.

 

בהמשך, כאשר החל העולם לובש תבנית קבועה והתמלא בצמחים, בעלי חיים ובני אדם למיניהם וסוגיהם המגוונים – נחו האבות הקדמונים ממעשי הבריאה ושבו לשלוותם הנצחית במעמקי האדמה, ברקיע השמיים, בנחשולי הימים וביצירי כפיהם החיים. נוכחותם, דמויותיהם וקולותיהם ממשיכים להדהד ולהשתקף בעוצמת השלמות החבויה במעמקי בריאתם, כפועל הנובע וקיים לעד במקור הכוח. מסעות האבות הקדמונים שזורים כשתי וערב בסיפורים, בטקסים, בסמלים ובמארגי החיים של תרבות האבוריג'ינים. עבור בני השבטים, כל מעשה ומאורע המתרחש בחיי היום יום משקף את סיפורי הבריאה. כל מפגש עם פרט קיומי בטבע הוא אזכור ואישוש לעת החלימה, וכל יום חדש מסמל זכרון ימים קדומים, בהם המקומות, בעלי החיים, בני האדם ושמותיהם נבראו לראשונה בידי האבות הקדמונים.

 


הבסיס לאורח החיים

תרבות השבטים האבוריג'ינים ממשיכה לשקף, לשתף ולהכיל את תבניות הקיום ועקרונותיו, שלפיהם נברא עולם הטבע והחיים מאז ימי בראשית ועד ימינו אנו. לפיכך, משותפים סיפורי עת החלימה לכל בני השבטים ברחבי היבשת. ואף כי לעיתים קיימים שינויי גרסאות בין שבט אחד למשנהו – רב המשותף על השונה, הן בסיפורים עצמם, ובייחוד בשיעורי בחיים הנלמדים מהם, הלכה למעשה. מקרב סיפורים אלה נובע מוסר ההשכל הבסיסי המכונה "חוק עת החלימה", ומהווה בסיס לאורח החיים הייחודי של בני השבטים האבוריג'ינים.

 

כל יצירי הבריאה – החל בכוכבים, דרך בני האדם וכלה בחרקים – חולקים את מודעות עוצמת הבריאה הראשונית, וכל אחד ואחת מן היצורים המופלאים הללו, בדרכם הייחודית, משקף את תבנית המודעות הכוללת. במובן זה מייצגים סיפורי עת החלימה השקפת עולם מאוחד, המתקיים בזכות כל פרט ופרט המרכיב את מארג תבניתו. זו הסיבה בעטיה מתייחסים האבוריג'ינים אל האדמה בהערכה רבה, כאל ספר עתיק שבדפיו טבועים אותות המסתורין של הבריאה המקורית. בני השבטים הפוסעים על פני האדמה ושוכנים בקרבה מסוגלים "לקרוא" בקווי המתאר, בעקבות הגופניים והאנרגטיים המשורטטים בה בכל צעד ושעל. האדמה היא אופן גישור עתיק יומין בין "עת החלימה" של האבות הקדמונים לבין צאצאיהם החיים ומתקיימים על פניה. מטרת החיים, אפוא, הייתה ועודנה לשמר את פני האדמה קרוב ככל האפשר למצב קיומה הראשוני, המקורי והטהור. כל פגיעה והשחתה של האדמה, משמעותן המיידית היא פגיעה והשחתה של בני האדם, שכן נפש האדמה ונפש האדם – אחת הן באמת.
 
                                                         
 
                             השקפת העולם האבוריג'ינית - עולם מאוחד, המתקיים בזכות כל פרט ופרט המרכיב את מארג תבניתו
 


הקבלה בין האדמה לאדם

קיימת הקבלה וחפיפה מוחלטת בין האדמה לבין האדם – הן ברוח והן בחומר – בכל תחומי החיים, קל וחומר בכל הנוגע לעקרונות המנחים המתייחסים לעת החלימה. האדמה צוברת בקרבה שפע אינסופי של זרעים. זרעים אוצרים בקרבם צורות ועולמות העתידים לנבוט ולהנץ. השורשים, העלים והפרחים של הצמח מוכלים בשלמותם בנסתר, בתוככי הזרע. הכוח שבפוטנציאל הבלתי מולד של חיים עתידיים מתמזג בזרע לדפוסים שתבניתם נקבעה בראשית הבריאה. יכולתו של הזרע להוליד חיים חדשים נובעת מהטבעת הדפוסים הנישאים לאורך הדרך.

 

בני השבטים האבוריג'ינים מדברים על "כוח עוצמת הזרע", המתהווה בעת החלימה. להשקפתם, כל מאורע, פעילות ותהליך חיים המתרחשים במקום מסוים,מותירים אחריהם משקע מהדהד באדמה כשם שצמחים מותירים את דמות עצמם באותם זרעים הרדומים וטמונים בקרקע. צורת תבנית האדמה – ההרים, הנהרות ונופי הטבע, והדיהם הבלתי ניכרים לעין – משקפים את מכלול המאורעות שקדמו לבריאת המקומות הללו. כל דבר בעולם הטבעי הוא טביעת רגל ועקבות סמליות של ההוויות הרוחניות שפעילויותיהן בראו את עולמנו. הווה אומר, בריאת העולם בעת החלימה, בידי האבות הקדמונים. כדוגמת הזרע, הפוטנציאל של מקום ארצי ארוג בזכרון מקור הווייתו. זהו מובן חלימת המקום, היוצר את קדושת האדמה, אהבת האדם ושמירה על עת החלימה של האבות בנצחיות הקיום.

פורסם ב-  - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים



תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

כאילו קפאו בזמן

1

ארז כהן  

( 2007-07-18 13:46:07 )

בתגובה לאל אוסטרליה

לא ברור לי כיצד ניתן לכתוב דבר כלשהו על הילידים מבלי להתייחס להיסטוריה העכשוית של הדיכוי 
וההשמדה שלהם בידי המתיישבים הלבנים. את כותבת כאילו הילידים הם איזה שבט יווני קדום שנעלם מעל 
פני האדמה. אבל הם עדיין כאן לידנו- חלקם חיים בתנאי עולם שלישי- הם גרים, נאבקים, משתכרים 
ומסניפים דלק - מה שעשתה ועושה אוסטרליה הלבנה והנאורה לילידים הללו צריך לבוא בראשיתו של כל 
דיון בתרבות ובהיסטוריה של האבוריגינים.

 

הגב להודעה זו

 

נאלץ שלא להסכים

2

זיו מגן  

( 2007-07-21 04:41:42 )

בתגובה לארז כהן, ( 1 )

נושא המאמר הינו מדויק וקולע - סיפור הבריאה בתרבות האבוריג´ינית. אין לו כל קשר לנושאים 
שציינת, כואבים ככל שיהיו.

למרות שאיני תומך בהכחשה או התעלמות מן המצב, ומסכים לחלוטין עם דעתך בנושא התייחסותה של 
אוסטרליה אל תושביה המקוריים, איני מסכים שיש לנפנף בדגל הזה בכל ערכאה ובכל הקשר. גם 
האבוריג´ינים עצמם אינם עושים זאת במקרים רבים, ויש להם עוד הרבה מה להציע מעבר לסיפור 
הקורבנות, נכון ככל שיהיה. לאבוריג´ינים יש תרבות עשירה וענפה הראויה לכבוד ולהתייחסות מעבר 
להיותם קורבנות בעבר ובהווה, כפי שליהודים יש תרבות עשירה וענפה הראויה לכבוד ולהתייחסות מעבר 
להיותם קורבנות בעבר ובהווה. כנ"ל לאינדיאנים, לטיבטים, ואני בטוח שגם לעמלקים, אם נשאר מהם 
משהו. 

להציג אדם, יהא אשר יהא, באור מוכה ומעורר רחמים ללא כל קשר לתחום העיסוק הוא בעיניי, לפחות, 
הורדה מכבודו ומהתוכן שבחייו. זה תופס מבחינתי גם לגבי עם או כל קבוצה אחרת של בני אדם. יש 
זמנים והקשרים לעסוק בנושא, וזה נעשה חדשות לבקרים, גם אם עדיין לא רואים תוצאות בשטח (או 
לפחות לא בסדר גודל בעל חשיבות). המאמר הזה, ודומים לו, אינו המקום והזמן הזה לדעתה של 
הכותבת, וגם לדעתי האישית.

 

הגב להודעה זו

 

Re: נאלץ שלא להסכים

3

מוק  

( 2007-07-26 17:33:27 )

בתגובה לזיו מגן, ( 2 )

שתי  היבטים של אותה הטרגדייה
המחלוקת בין שני המגיבים הנכבדים דלעיל  לאמשנה את העובדה הפשוטה=סבל האבורגאיינים נמשך 
וככל הנראה יימשך עוד תקופה  ארוכה. סבל הוא בגדר הגדרה בלתי ממצא,שכן להערכתי על ציר הזמן 
עלולה הקהילייה  האומללה הזו להיעלם כמעט לחלוטין.עם כל הצער והכאב דומני שהפור נפל והטרגדייה   
עדייןלא הגיעה לשיאה.

 

הגב להודעה זו

 

Re:

4

anonimus  

( 2009-07-30 22:52:21 )

בתגובה לאל אוסטרליה

הי זאת אורלי, אשמח להשתמש במאמר בחלק מעבודה אנתרופולוגית, האם הוא מפורסם כשאיזשהו מקור מוסמך?

 

הגב להודעה זו

 

לא בערכאות אקדמיות

5

זיו  

( 2009-07-31 03:10:06 )

בתגובה לanonimus, ( 4 )

המאמר פורסם כאן ובמספר כתבי עת פופולריים, אך לא בפרסומים אקדמיים כלשהם.

בהצלחה עם העבודה,

זיו

[%sig%]

 

הגב להודעה זו

אל אוסטרליה -אודות - -פורום -פורקס