צדק צדק תרדוף

ורגע לפני שנתחיל, אציין רק כי איני תומך, ואפילו לא באופן מזערי, בדייויד היקס, ואיני טוען אפוא לחפותו או לאשמתו בפשעים בהם הוא מואשם. כישראלי וכאדם שגדל באוירת הטרור, אני מודע לנזק הכבד, האנושי והכלכלי, הנגרם מפעולות טרור. אין לי כל סימפטיה כלפי אדם או גורם כלשהו (מדיני או פוליטי) המעורב בעקיפין או במישרין בטרור או תומך בו, המחליט לפתור את בעיות העולם בהריגתם של אנשים חפים מפשע. בחברה דמוקרטית עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לסכל מעשי טרור, לאסור ולהעניש בחומרה את מי שמעורב בטרור.

דייויד היקס, מרצונו החופשי, היווה חלק מארגוני הטרור המוזכרים מעלה, התאמן לצד אנשיהן והצהיר על תמיכתו בטרור, לכן אם נעצר, הואשם והורשע כדין, העונש המירבי שיש להטיל עליו ע"פ החוק הוא ממאסר ועד גזר דין מוות.

בשלב זה מדברות העובדות כמעט בעד עצמן – אזרח אוסטרלי נעצר ע"י הצבא הכובש בעודו לוחם כנגדו ומסייע לאויב, שהוכרז כארגון טרור, ועקב מעצרו נלקח לכלא. ניתן לטעון כי אפילו אם אין הוכחות חותכות להרשעה, יש מספיק הוכחות נסיבתיות היכולות להביא להרשעתו בפשעים אלה או אחרים. עם הוכחות שכאלה, נשאלת השאלה, מדוע לקח חמש שנים ושלושה חודשים על מנת להביא את הפרשה אל סיומה? מה קרה בכלא בקובה בשנים אלו, והאם התהליך הזה מספק את הצרכים והציפיות שלנו כחברה דמוקרטית?

בתאריך 3 בנובמבר 2001 חתם נשיא ארה"ב על פקודה צבאית בה ניתנה הלגיטימציה לעצור ולהחזיק במעצר אנשים מסוימים, בהם היקס, ולשפוט אותם בבית דין צבאי שהוקם במיוחד למטרה זו. כתב האישום כנגד היקס כלל (בקצרה) השתתפות וחברות cארגון טרור, ניסיון לרצח כולל, תכנון וקנוניה לרצח וסיוע לאויב. ע"פ החוק האמריקני, בית דין צבאי, כדוגמת זה שהוקם על מנת לשפוט את עצורי גווטנאמו ביי, מוקם בדרך כלל בשל שלוש סיבות : האחת, חוק צבאי הוחל, והשלטון והתשתית האזורית חדלו מלתפקד. השנייה, כגוף שיפוטי בזמן כיבוש, על מנת לשפוט אזרחים כחלק משלטון צבאי שהוחל על השטחים הכבושים. השלישית, כחלק נלווה לתהליך המלחמה כנגד חיילי אויב, המואשמים כי במהלך המלחמה הפרו את חוקי המלחמה. שתי הסיבות הראשונות אינן בעלות הקשר, משום שחוק צבאי לא הוחל על אפגניסטן בזמן הנתון. הסיבה השלישית רלוונטית, מכיוון שדיוויד היקס ועצורי מלחמה אחרים נאשמים בכך שהפרו את חוקי המלחמה, עקב השתתפותם ותמיכתם בארגוני טרור, וכתהליך נלווה למלחמה באפגניסטן.

למרות מה שנראה כעובדות ברורות, נדרשו לתביעה כשלוש שנים עד להגשת כתב אישום ראשון כנגד דייויד היקס (2004). באותה השנה הוגש אף ערעור לבית המשפט העליון בארה"ב, בתיק HENDEN, שאינו קשור לתיקו של היקס. בית המשפט העליון החליט, בין השאר, כי על בית הדין הצבאי לשפוט נאשמים במהירות וביעילות – דבר שלא בוצע בפועל. בנוסף על כך, החליט בית המשפט העליון כי לבית הדין הצבאי אין סמכות משפטית כשכתב האישום כולל קנוניה לרצח. היות וכתב האישום נגד היקס הורכב ברובו מעברות קנוניה, בוטל כתב האישום באותה השנה. עוד הוסיף בית המשפט העליון, כי עבירות של קנוניה אין בהן עבירות על חוקי המלחמה.

ב-5 ביולי 2004 חתם היקס על הצהרה בשבועה כחלק מהגנתו. בהצהרה פירט היקס את סדרת העינויים אותה הוא עובר באופן קבוע. בין היתר תיאר איומים ישירים ועקיפים, מכות לפני החקירה, במהלכה ואחריה (לעיתים עד שמונה שעות), נתינת תרופות וחקירה כשהוא בהשפעתן, הפחדה באמצעות כלבי שמירה, מניעת שינה ובידוד בתאים קטנים ללא אור יום במשך ימים שלמים ולעיתים שבועות. תאי הכלא קטנים ובהם תנאים מינימליים. אסיר שאינו משתף פעולה עם חוקריו נענש בשלילת התנאים המינימליים הללו. את רוב היום מבלים האסירים בתאם, והם מוצאים להליכה ללא כל חברה, כשהם אזוקים ומלווים בשומרים. כל זאת על אף שתקנות בית הדין הצבאי קובעות כי אסירים הינם חפים מפשע עד שהוכחה אשמתם. מה שמפתיע הוא, שבית הדין הצבאי יכול לקבל הוכחות ועדויות ללא צורך לבחון כיצד נגבו, אפילו היה זה תחת לחץ, איומים ועינויים. עדות שכזו אינה קבילה במערכת המשפט האמריקנית והאוסטרלית.

מחמוד חביב, אזרח אוסטרלי אחר ששהה בקובה כשלוש שנים, שוחרר ללא שהוגש כנגדו כתב אישום. ללא בקשת סליחה, ללא הסבר וללא פיצויים בשל מאסר שווא. בכל שלטון דמוקרטי היתה קמה צעקה ודרישה לוועדת חקירה, פיצויים היו משולמים ולקחים נלמדים, אך לא במקרה הזה. במקרה הזה – שקט ודממה מחרישי אוזניים.

נשאלת השאלה, אם התהליך המשפטי שיושם במשפט היקס מאפשר לנו לעמוד זקופים ולהיות גאים בו, ואם לא, האם מוטל פה צל של ספק לגבי הרשעתו? הפוליטיקאים טוענים שהיקס הודה, ולכן הכול תקין, אך האם המטרה מקדשת את האמצעים? עולם המשפט המערבי עבר כבר את תקופת החושך, בה הושגו הרשעות בעינויים, הפרת זכויות יסוד וכדומה, והוחלט כי אם מטרת המשפט היא להשיג צדק – הרי ששיטה כזו אינה יכולה לעבוד.

קיימות שאלות רבות כל כך לגבי משפטו של דייויד היקס שלעולם לא נדע את התשובה להן. כמו כן, קיימות גם עובדות רבות המנוגדות לחוקי היסוד של מערכת משפטית במדינה דמוקרטית.

אבל למי אכפת? היקס הוא טרוריסט, למה שנגן עליו? התשובה היא, שהחוק היבש אמור להגן על כולם במידה שווה, ללא רגש, ללא העדפות וללא מניעים משניים, ובייחוד ללא מניעים פוליטיים. ברגע בו המערכת המשפטית חולה, כולנו בסכנה שנתפוס דלקת ריאות. אם נסכים לפשרה, היום זה טרור, מחר סמים, מיסים, ומי יודע איפה זה יעצור.

---

פורסם ב-  - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים