אוסטרליה - כתבות - לוכדת החלומות

היא מסבירה כי לרוב "התשובה לפתרון החלום נמצאת בתוכנו. השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים להיפתח, לשמוע לעצמנו ולחפור בתוך עצמנו כל מנת להגיע למשמעותו של החלום. אבל לפעמים יש צורך בהכוונה חיצונית, דהיינו בעל מקצוע, שישאל את השאלות הנכונות ויביא את האדם שמולו לתשובות האמיתיות המסתתרות בחלום".

הרגס מתמחה בטיפול בילדים דרך אומנות, תוך שיחה על חלומותיהם. היא מסבירה כי דרך חלומותיהם של ילדים ניתן לפתור בעיות או עניינים שונים המטרידים אותם. "חלומות הם איזשהו כלי לדו-שיח אחר. את יכולה להביא דברים מן התת-מודע ומן המודע, ולשים אותם בתוך חלום, ואז זה מאיים פחות. אצל ילדים זה עובד טוב מאד, כי דרך החלום הם יכולים לספר לנו דברים שמפריעים להם, וכך קל להם יותר להוציא את זה".

ילדים משתמשים במרחב הדמיון והחלום על מנת להתפתח, לנסות ולפתור בעיות. החלום מהווה מרחב פוטנציאלי – מרחב מעבר בו הילד לומד לפתח את עולמו, להתנסות, על מנת להתרחב ולהתמודד עם העולם הגופני והנפשי. זהו אזור מעבר שבו הילד, שעדיין תלוי בסביבתו, שומר על מגע אמיתי עם עצמו בכל פעם מחדש. שם הוא בקשר עם העצמי האמיתי שלו. מרחב הדמיון והחלום משמש כר פעולה להתנסות היכולות ובפעולות שהילדים עדיין אינם יכולים לבצע. במציאות, זו הסיבה שבעטיה ילדים משחקים במשחקי "כאילו", שם הם יכולים להיות גיבורים ללא חת, מנהלים וממציאים דגולים. הם מתאמנים בתחושה של יכולת התמודדות והתגברות על בעיות.

על מנת להוציא מן הילדים שהיא עובדת עימם את המירב, הרגס מנתחת איתם את חלומותיהם באמצעות אומנות. בביתה, בפרבר פסטורלי בסידני, יצרו שירי ובעלה, עמית, קליניקה מקסימה שהיא למעשה חדר יצירה לילדים. לשירי שני ילדים, גיל בן התשע ודורון בת השבע. ילדיה מורגלים כבר לספר ולצייר את חלומותיהם כשהם קמים מדי בוקר, והיא מספרת כי הרבה פעמים הם מעלים בדרך זו דברים שמפריעים להם.

מניסיונה מספרת שירי כי "הורים מפחדים מחלומות. הורים לפעמים חוסמים, והילדים קולטים את זה, ולכן מרגישים שהם אינם יכולים לספר את החלומות שלהם. הורים מפחדים שהילדים יחלמו סיוטים, ואז מה עושים? התגובה האוטומטית הראשונית כשהילד חולם על מפלצת, היא להדליק את האור ולומר לו – 'הנה, אין מפלצת'. טיפול באומנות נותן לסיוטים תשובה נעימה – 'אם יש מפלצת, אז בואו נצייר אותה' – ואז היא הופכת להיות משהו פחות מאיים, דווקא משום שעושים אותה מוחשית יותר – על הנייר – אפשר להתייחס אליה.

אני חושבת שהורים שמאפשרים לילדים לחלום עושים דבר נפלא וחשוב. הבת שלי זוכרת חלומות כבר מגיל שלוש."

הרגס מסבירה כי קיים קשר ישיר בין ילד שישן היטב לבין האופן בו משכיבים אותו לישון. היא פיתחה כרית שינה מיוחדת המכונה 'חלומית', אליה מצורפים ספר ודפי חלומות. הספר מספר על חלומית, הלוקחת ילדים שקשה להם להירדם לארץ החלומות, שם הם עוזרים למישהו שיש לו קושי דומה. בעזרתם לאחר, הם נעזרים בעצמם. בסוף הספר מזמינה חלומית כל ילד וילדה לכתוב או לצייר את החלום שיבחרו, להכניס את הדף לתוך כיס בכרית, ולשכב לישון.

על מנת להמחיש את השימוש ב'חלומית', ניעזר בסיפוריהם של זוהר ועדן: לזוהר בת ה-5 יש חלומות רעים. היא התחילה את המסע עם הכרית בכך שביקשה לחלום על פיות. בלילה חלמה על פיה, שפניה היו פני חלומית (הדמות מן הספר, המצוירת גם על הכיס), וזו אמרה לה – 'חלמי חלומות נעימים'. כשקמה למחרת, סיפרה לאימה שאינה זוכרת על מה חלמה, רק ש'היה לי מאד נעים'. בערב שלמחרת ציירה על דף הזמנת החלום ארבעה קוסמים – אימא, אבא, היא עצמה ואחותה – וביקשה שכל המשפחה תהפוך למשפחת קוסמים. בלילה חלמה שהיא נוסעת לטיול עם ילדי הגן. כולם יורדים מהאוטובוס, וזוהר נשארת נעולה באוטובוס לבדה. בחלום היא מרימה ידיים ולוחשת לחש קסמים המעיף אותה החוצה מן האוטובוס הנעול. זוהר בעצם זימנה מראש את הכוח שיציל אותה ממצב חסר מוצא.

עדן בת ה-6 הזמינה חלום על נשר וציירה אותו על הדף. בלילה היא חלמה על נשר לבן ונשר שחור, המתווכחים ביניהם. עדן שאלה את אימה למחרת מי חזק יותר – הלבן או השחור, ומי מנצח. מוקדם יותר, באותו הערב, אימא ואבא התווכחו ביניהם בסלון, כשעדן הייתה עדיין ערה. היא הזמינה נשר אחד אך חלמה על שניים שהתווכחו ביניהם. נראה שהוויכוח בין אמא לאבא הטריד את עדן, ולכן חלמה על הוויכוח בין שני הנשרים. עדן הזמינה נשר כמייצג כוח- מלך העופות. הזמנת נשר אחד עשויה לייצג את רצונה של עדן לאחדות בין הוריה.

הרגע שלפני השינה

שירי מסבירה כי שעת ההשכבה וה"טקס" שלפני השינה הם בעלי חשיבות מכרעת לבריאותם הנפשית של ילדינו – "האופן בו אנו מסיימים את היום משפיע ישירות על איך יהיה הלילה, וכך גם על איך ייראה היום שלמחרת. ילדים רבים מתקשים להיפרד וללכת לישון. אולי הם לא עייפים? הייתכן שהם פוחדים פחד לא מודע מעולם החלומות? מביקור המפלצת המפחידה? המעבר מכל מה שאנו עוברים במהלך היום אל תוך הלילה הוא מעבר ממציאות אחת למציאות אחרת. אם עושים אותו נכון, הוא מאפשר לגדול ולצמוח, בעוד שמעבר חד ולא נכון עשוי לעכב או להגביל. יש תיאוריות שונות על חלומות, וגישות מגונות לנושא, אבל כולן מסכימות על דבר אחד: חלום הוא ביטוי מעולמו הפנימי של החולם."

היא מוסיפה ומסבירה כי דו-השיח שבין ההורה לילדו לפני השינה מקרב מאוד. זו הזדמנות לסכם את היום ועבור ההורה – להשלים פערים. ההתבוננות ביום שחלף היא תהליך מארגן עבור הילד, שמאפשר לו להירגע. מתוך התוכן והמשמעות העולים בשעה שלפני השינה, אפשר להזמין חלום. השעה של סוף היום יוצרת אינטימיות עם הילד, בעיקר עבור הורה שלא ראה את ילדו לאורך היום כולו.

בנוסף פיתחה שירי דיסק, המסביר כיצד ניתן לערוך את טקס השינה, וכיצד ניתן לעשות ילד עיסוי נעים כשמרדימים אותו. היא מספרת כי בתהליך הגירתה של משפחתם מישראל לאוסטרליה טיפלה בילדיה באמצעות החלומות אותם חלמו, וכי ניסתה להכין את ילדיה רגשית למעבר: "נתתי המון מקום לכאב, מקום לשינוי, מקום לפחד – ואז הם שם, וכך ניתן לפנות מקום למשהו חיובי במקומו. לפני שהגענו לאוסטרליה הייתה לי שיחה עם בני, גיל, ושנינו ממש בכינו יחד על החברים אותם הוא עוזב, על הארוחות המשפחתיות אצל סבתא שאנחנו נפרדים מהן, ועוד. ואז פתאום הוא אמר לי – "אבל את יודעת, אימא, גם נראה קנגורו" – כך למעשה הוצאנו את הרגשות השליליים, ונותר חלל למחשבות החיוביות."

מעבר לטיפול בילדים, עובדת שירי גם בבית-החולים ברנדוויק, במחלקת היולדות. היא מנחה סדנאות לנשים אחרי לידה, שעברו טראומה כלשהי במהלך ההיריון או הלידה, או מצויות בסיכון גבוה לדיכאון שלאחר הלידה. שירי פיתחה כלי עזר, בצורתם של קלפים, עליהם רשומות שאלות, היכולות לסייע לנו להגיע לפתרון החלום. כל קלף נוגע בנושא אחר, ולפי נושא החלום אנו בוחרים את הקלף המתאים ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות. היא מסכמת – "לפעמים יש חלומות שהתוכן שלהם קשה מאוד, אבל החולמים מתעוררים בהרגשה של 'וואו!'. אני חושבת שהרגש שמעורר בנו החלום לרוב חשוב מן התוכן. צריך לשאול את השאלות הנכונות, ואז עולים דברים מדהימים. חלום לא פתור הוא כמו מכתב שלא פתחת".