|
|
| | אל אוסטרליה | אודות | פורום | קישורים | שליחת מאמרים | הרשמה לעדכונים בדואל | תעודות סל | |
|
מאמרים אחרונים של בועז בן-ימי - צוחק מי שיורש אחרון - על קריקט, Ashes, ותקריות דיפלומטיות - בחירות פדרליות - מה זה ואיך מצביעים? לרשימת המאמרים המלאה של בועז בן-ימי |
בחירות פדרליות - מה זה ואיך מצביעים? בועז בן-ימי  המבנהבשנת 1901 נוסדה הפדרציה האוסטרלית – Commonwealth – כתוצאה מהסכם בין 6 הקולוניות הבריטיות דאז, שהפכו מכורח ההסכם למדינות (States). עד לאותה השנה היו שש המדינות (טסמניה, ויקטוריה, ניו-סאות' ווילס, קווינסלנד, דרום אוסטרליה ומערב אוסטרליה) עצמאיות לחלוטין, ונוהלו כמושבות נפרדות. החוקה שיצרה את הפדרציה מקנה סמכויות לפרלמנט הפדרלי, שבאפשרותו לפעול רק מכוח סמכויות אלו. כל מה שאינו מואצל לפרלמנט מתוקף החוקה, נותר בסמכות המדינות, כל אחת לעצמה. בתחילה פורשה החוקה בצמצום, כדי לא לפגוע בגאוות המדינות ובכוחן (ובכדי לא 'לפוצץ' את ההסכמה העדינה והטרייה של הפדרציה הצעירה). אולם, ברבות השנים, פורשה החקיקה בהרחבה רבה יותר ע"י בית-המשפט בעליון, וכתוצאה מכך גדל כוחו של הפרלמנט הפדרלי. מעבר לכך, ולאור שליטתה של הממשלה הפדרלית על מרבית התקציב ובמיסוי, משתמשת הממשלה בכוחה הכלכלי על מנת לנסות ולכפות על ממשלות המדינות השונות לקבל החלטות מסוימות, בנושאים שאינם בסמכות הממשלה הפדרלית. הפרלמנט הפדרלי מורכב מן המלכה הבריטית העומדת בראשו (רשמית, עד עצם היום הזה), ומשני בתים - האחד הוא הסנאט ("הבית העליון"), והשני הוא בית הנבחרים ("הבית התחתון"). הסנאט מורכב מ-76 חברים. לכל מדינה יש 12 נציגים בסנאט ולשתי הטריטוריות – השטחים הצפוניים וטריטורית הבירה האוסטרלית (קנברה וסביבותיה) – 2 נציגים כל אחת. חברי הסנאט של המדינות נבחרים לכהונה בת 6 שנים, אך לא כולם נבחרים באותה העת. כל 3 שנים מתקיימות בחירות למחצית הסנאטורים של המדינות, וכך לסירוגין, כל 3 שנים מתחלפת מחצית מחברי הסנאט של המדינות. הסנאטורים של הטריטוריות נבחרים לכהונה בת 3 שנים בלבד, ולכן כולם מוחלפים בכל עת בה מתקיימות בחירות לסנאט. במילים אחרות, בכל בחירות לסנאט נבחרים 40 חברים: 36 מן המדינות השונות, ו-4 נוספים מן הטריטוריות. בית הנבחרים מורכב מ-150 נציגים, המגיעים כל אחד מ"אזור בחירות" (constituency) נפרד. אזורי הבחירות מחולקים בכל רחבי אוסטרליה, לפי כמות אוכלוסייה שווה ככל האפשר לכל אזור. מן הסתם, מדינות רבות אוכלוסייה יזכו לכמות גדולה יותר של נציגים בבית הנבחרים. לניו-סאות' ווילס, לדוגמא, יש 50 נציגים בסנאט, בעוד שלטסמניה יש רק 5 נציגים. בכל אזור בחירות מתחרים מספר מועמדים על הזכות להיות הנציג הנבחר של אותו האזור. הנציג הנבחר מגיע לבית הנבחרים. המפלגה שלה כמות הנציגים הגדולה ביותר בבית הנבחרים מרכיבה את הממשלה, וראש המפלגה הוא ראש הממשלה. אולם, ראש המפלגה הרי מגיע גם הוא לבית הנבחרים מאזור בחירות כלשהו, ולכן באופן עקרוני חייב גם הוא לזכות בנציגות אזור הבחירות אותו הוא מייצג. תיאורטית, אם יפסיד ראש-הממשלה המכהן ג'ון הווארד בבחירות באזור הבחירות שלו, הוא לא יגיע לבית הנבחרים ולא יוכל להיות ראש-הממשלה. מקרה כזה אכן קרה בשנות ה-30, כאשר ראש-ממשלה מיועד הפסיד את הבחירות באזור הבחירות שלו, לא הגיע לבית הנבחרים, וכך הפך אדם אחר ממפלגתו, בלית ברירה, לראש-הממשלה. כל חברי בית הנבחרים נבחרים מחדש כל 3 שנים. חשוב לזכור – לכל מדינה יש גם פרלמנט נפרד, ועצמאי לחלוטין. הפרלמנט של המדינה והפרלמנט הפדרלי אינם חופפים בסמכויותיהם, ואינם בעלי שליטה זה בזה, שכן לכל אחד סמכויות אחרות בנושאים אחרים.
סמכויות החקיקה משותפות לבית הנבחרים ולסנאט יחדיו. כל אחד מן הבתים יכול להציע הצעת חוק, וכל חוק צריך לקבל רוב בשני הבתים. ואולם, לחקיקת התקציב יש הליך נפרד, לפיו חייב בית הנבחרים ליזום את החקיקה, ולאחר מכן על זו לעבור את אישור הסנאט, כאשר לסנאט אין סמכות להכניס אליה שינויים, אלא רק לאשר או לדחות את הצעת החוק. במצב שכזה, כאשר לסנאט יש למשל רוב של מפלגת הלייבור, ולבית הנבחרים רוב ליברלי, עלולה ממשלה ליברלית להיכשל באישור התקציב בסנאט. למצב זה יש פתרון בחוקה, לפיו יכולה הממשלה לקרוא לבחירות מחדש של כל הפרלמנט (בית הנבחרים והסנאט גם יחד). לאחר הבחירות מנסים שוב להעביר את התקציב בבית הנבחרים, ואח"כ בסנאט. אם שוב נכשלה הצעת החוק בסנאט, ישנו הליך נוסף, לפיו נערך מושב משולב מיוחד לשני הבתים, להצבעה נוספת. שימוש זה בסמכות לבחירות מחודשות לפרלמנט נעשה בכמה מקרים בעבר. בחלקם זכתה שוב המפלגה השלטת בבחירות ואף ברוב בסנאט, אך במקרים אחרים עלתה לשלטון מפלגה מתחרה, והממשלה הקודמת לא שבה לשלטון. בקצרה, השימוש בסמכות זו מהוה סיכון למפלגה השלטת. "הזרוע המבצעת" היא הממשלה, אשר אותה מרכיב ראש המפלגה הגדולה בבית הנבחרים, ובדומה לישראל, גם כאן ישנן קואליציות, אם כי לא קיימות מפלגות רבות כל כך בפרלמנט כפי שקיימות בכנסת הישראלית. ראש-הממשלה ממנה את השרים, אשר יכולים להתמנות גם מבית הנבחרים וגם מן הסנאט. רה"מ יחד עם השרים הבכירים נקראים "קבינט", והם אלה המקבלים את ההחלטות החשובות הנוגעות למדיניות הממשלה. האופוזיציה, מצידה, ממנה "שרי צל" (Shadow ministers), שכל אחד מהם עוקב אחר תיקו של שר מסוים בממשלה, מעביר ביקורת, שואל שאילתות, וכיו"ב. רשמית, בראש הפירמידה יושבת המלכה. היא אכן עדיין "השליטה העליונה", אך ללא משמעות תפעולית של ממש. נציגה באוסטרליה הוא "המושל הכללי" (Governor General), אשר מאז שנת 1965 הינו אזרח אוסטרלי בלבד. המושל הכללי, המהווה לכאורה את ראש הקבינט, הינו דמות ייצוגית בלבד. אולם פעם אחת, בשנת 1975, השתמש המושל דאז בסמכותו על מנת לפזר פרלמנט, עקב משבר חוקתי. במהלך השנים התרבו תנועות הדורשות לבטל את מוסד המלוכה והמושל הכללי, והחלפתו במוסד נשיאותי, לפיו ימונה הנשיא ע"י רה"מ, וישא תפקיד ייצוגי ותו לא. במשאל העם המפורסם של 1999 נכשל ניסיון שכזה, והמלכה עודה מהווה חלק מן המבנה הפרלמנטרי של אוסטרליה, גם אם, כמובן, לא באופן פעיל.
בחירתכם תלויה במקום מגוריכם. הינכם יכולים להצביע רק לחברי הסנאט המתמודדים במדינה שלכם, ורק לנציגי בית הנבחרים המתמודדים באזור הבחירות אליו הנכם משתייכים. יש שתי דרכים לבחור לסנאט. מקבלים כרטיס המחולק ע"י קו אופקי, אשר בחלקו העליון מופיעות רשימות שונות, בנות שישה שמות כל אחת, המשתייכים למפלגות שונות, וניתן פשוט לסמן את אחת מרשימות המפלגות. הצבעה בשיטה זו מכונה הצבעה "מעל הקו", והרוב המכריע של הבוחרים עושה בה שימוש. האפשרות השנייה הינה להצביע בדירוג אישי של המתמודדים, היינו, למספר את כל המתמודדים מכל הרשימות באופן מדורג לפי העדפתכם, מבלי לנקוב ברשימה פרטנית. שיטה זו נועדה ע"פ רוב לבררנים ולמבינים שבכם, ולשם כך יש צורך בסבלנות רבה (שכן, לעיתים ישנם עשרות מתמודדים). הצבעה זו מכונה "מתחת לקו", שכן הסימון מתבצע מתחת לקו המפריד. לבית הנבחרים עליכם לבחור בבחירה אישית בין כמה מתמודדים (המשתייכים במרבית המקרים למפלגות הגדולות), והנכם חייבים לדרגם ע"פ סדר עדיפות. כאמור, לכל אזור בחירות ישנם מתמודדים שונים.
חישוב הקולות לסנאט מסובך למדי, ולעיתים חולפים מספר שבועות עד שהתוצאות מתפרסמות. ראשית, נקבעת מכסת קולות, ולאחר מכן מתחיל הליך אלימינציה של המועמדים אשר זכו למספר הנמוך ביותר של קולות, וקולותיהם מפוזרים בין המועמדים הנותרים, לפי העדפות בבחירה, הנקבעת ברוב המקרים ע"פ דירוג המועמדים ברשימה. שיטה זו מכונה שיטת "העדיפויות". לאט לאט, ולאחר פיזור כל הקולות של המתמודדים שנופו מן הרשימה, מגיעים לששת המועמדים שייבחרו לסנאט. לא נלאה אתכם בהסבר המסובך והמלא. הליך ספירת הקולות לבית הנבחרים פשוט קצת יותר, וגם הוא מבוצע ע"פ שיטת "העדיפויות". כמובן שאם כבר מלכתחילה קיבל מועמד מסוים יותר מחמישים אחוזים מן הקולות למקום הראשון, מסתיימת בכך הבחירה, והוא נבחר לבית הנבחרים. אולם, אם אף מועמד לא זכה ביותר מחמישים אחוזים מן הקולות בעדיפות ראשונה, אזי לדירוג המועמדים במקום השני ואילך ישנה חשיבות רבה, וייתכן מצב לפיו הדירוג יכריע לטובת מועמד מסוים, למרות שהוא לא זה שנבחר ע"י מספר הבוחרים הרב ביותר בעדיפות ראשונה.
40 דירגו את א' ראשון, את ב' שני ואת ג' שלישי. 35 דירגו את ב' ראשון, את א' שני ואת ג' שלישי. 20 דירגו את ג' ראשון, את ב' שני ואת א' שלישי. 5 דירגו את ג' ראשון, את א' שני ואת ב' שלישי. לאחר ספירת הקולות, המועמד עם הכמות הקטנה ביותר של בחירות במקום הראשון מסיים את המרוץ. במקרה שלנו, מדובר במועמד ג' (רק 25 קולות כעדיפות ראשונה). כעת פונים לכל הבוחרים שהצביעו ל-ג', על מנת לבדוק מי נבחר על-ידם בעדיפות השנייה. בדוגמא שלנו, 20 מבוחרי ג' בחרו ב-ב' בעדיפות שנייה, ו-5 מהם בחרו ב-א' בעדיפות שנייה. לכן, כעת מקבל ב' עוד 20 קולות, ו-א' מקבל עוד חמישה.
התוצאה הסופית, אם כך, היא ש-א' קיבל בסה"כ 45 קולות בעדיפות ראשונה ו-ב' קיבל 55. ב' ניצח, למרות שמלכתחילה הוא אינו זה שבו בחרו רוב הבוחרים בעדיפות ראשונה. מה שכן ניתן לומר הוא, שבאופן יחסי היה ב' המועמד המועדף ביותר על כלל הבוחרים, וזה מה שהשיטה רוצה להשיג. כפי שבוודאי תראו כאשר תלכו להצביע, מועמדים מסוימים יתנו לכם פתקים של "איך להצביע". בפתקים אלה, מעבר לבחירת המועמד שרציתם במקום הראשון, ימליצו לכם את מי לשים בעדיפות שנייה, שלישית וכו', שכן לכל מפלגה יש הסכם או העדפה בדבר מי ייבחר במקומם אם הם ייכשלו. ולמי שעדיין לא יודע – ההצבעה היא אמנם זכות, אך כאן באוסטרליה היא גם חובה. אזרחים שאינם מצביעים מקבלים קנס, למעט אם יציגו סיבה מספקת שבעטייה לא יכלו להגיע ולהצביע (ופתק מאימא אינו מהווה סיבה מספקת...) אז לקראת הבחירות הקרבות, כדאי שלגבי הסנאט תחליטו לכל הפחות לאיזו מפלגה אתם בוחרים. ולגבי בית הנבחרים, הכירו את המועמדים מאזור הבחירות שלכם, על מנת שבאמת ובתמים תוכלו להשפיע. מידע נוסף הנוגע להליך הבחירה, שיטת הבחירות, אזורי הבחירה, ואפילו למפלגות השונות, ניתן למצוא באתר ועדת הבחירות של אוסטרליה – http://www.aec.gov.au
פורסם ב-  - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים |
|
לדיון המלא בפורום |
כיצד בוחרים
נניח, לצורך הדוגמא, כי ישנם שלושה מתמודדים, וסה"כ 100 בוחרים – 
