אז מה מציע לנו המצע?

יש איזה סוג של כשלון מראש, אני בטוח שתסכימו איתי, בניסיון לכתוב מאמר המתיימר להציג בפני קוראיו את אמונותיהם, רצונותיהם, מדיניותם ומאווי ליבם הצפונים של פוליטיקאים. הביטוי "זה נבלה וזה טריפה" מושמע חדשות לבקרים בדיונים פוליטיים לדורותיהם, כמו גם ביטויים ספרותיים פחות אבל שגורים יותר, כמו "אי אפשר להאמין לאף אחד" או "רק את הכיסא הם רוצים", הישן והטוב. מטרתם של ביטויים אלה, רובם ככולם, להביע את האמונה הרווחת עד מאד בקרב ציבור הבוחרים העולמי, הגורסת כי אדם שבחר לו כמשלח ידו את החיים הפוליטיים, הריהו משול למי שהזדכה באפסנאות על ההגינות, היושר והאכפתיות, וחתם במקומם על תאוות השלטון, הממון והשררה, אותם הוא מאמץ בידיים פרושות לרווחה ובחיוך מדושן עונג.

בינינו, במקרים רבים זה גם נכון. מצד שני, דברים דומים נאמרים גם על עורכי-דין, בנקאים, מוסכניקים ושאר בעלי-מקצוע באשר הם, למרות שכולנו מכירים לפחות אחד או שניים, אם לא הרוב, שהם ממש לא כאלה. עוד להגנתם של הפוליטיקאים ניתן אולי לטעון, שאם יעמדו בפני ציבור בוחריהם העתידי ויעשו שימוש במילים מתונות, כנות ולא-מלהיבות כמו "אנחנו ננסה", "אנחנו מקווים שאנחנו לא טועים" או "אנחנו לא לגמרי בטוחים במה שאנחנו עושים", יש להניח שלא אתם ולא אני נבחר בהם להנהיג אותנו. כך שהאשמה, בסופו של עניין, נחה על כתפינו. כמי שיצרנו עבור עצמנו עולם בו אנו דורשים להיות משולהבים עד עיוורון כמעט בטרם נואיל לתת את קולנו, כספנו או תמיכתנו למה שלא יהיה, הרי שאין לנו ממש על מה להתלונן אם נציגינו הנבחרים ממלאים את התפקיד שיצרנו עבורם במלואו, ומנסים לשלהב אותנו לכדי הצבעה בהבטחות מנופחות, הגזמות פראיות, ולעיתים אפילו סילופים של ממש, הכול בשם אותו שלהוב אותו אנו דורשים מהם שנה אחר שנה.

ובכל זאת, רובנו בוחרים במישהו מאותן נבלות וטריפות, מתוך רצון לגיטימי, דמוקרטי וראוי להערכה – זהו רצוננו להשפיע על הסביבה בה אנו חיים, להטביע בה את חותמנו, או לכוון אותה לכיוונים בהם אנו מאמינים. חלק מאיתנו יבחרו על סמך קריטריונים כמו "אמינות אישית", "חיבור רגשי" או סתם משהו ערפילי כמו "אני מאמינ/ה במה שהוא מקרין לי", שכולם שמות מפוצצים ומפוארים למה שאולי היינו מכנים, אם היינו קצת יותר כנים עם עצמנו, "תחושת בטן" – וזה בסדר גמור. בעולם בו נבחרי הציבור העומדים למולנו שולטים שליטה מלאה באומנויות השכנוע, הרטוריקה ועיבוד הנתונים, קשה מאד להגיד שבחירה מהבטן היא לא אפשרות עדיפה, בייחוד עבור מי שאינו מעוניין לעמת את כישוריו התבוניים ולהתמודד עם צוותים המונים מאות מומחים מובילים לדעת-קהל.

לאותם שבכל זאת, מעדיפים לבחור מהראש ומהבטן גם יחד, מיועדת הסקירה המופיעה מטה.

 את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?

מפלגת הלייבור, לעומת זאת, בראשותו של המועמד המוביל לראשות-הממשלה, קווין ראד (בתמונה מימין), עונה על כל אמות-המידה המקובלות למפלגת "אמא" – היא שמה בראש מעייניה את הטיפול בשכבות החלשות באוכלוסיה (אמא תספק את כל צרכיהם של ילדיה הרכים), את שימור הסביבה, החי והצומח (אמא מאכילה, מניקה ומחייה) ואת ההתנהלות הרגשית והשוויונית, המבינה ללב האדם ולמכאוביו באשר הוא (אמא מלטפת, חובשת ומקלה על הכאב).

גם אל השמאל והימין המסורתיים אין מנוס מלהתייחס. שותפתה העיקרית של המפלגה הליברלית היא המפלגה הלאומית, שרוב מצביעיה הינם תושבי אזורי הספר והחקלאות של אוסטרליה. היא אינה מן התומכות הנלהבות ביותר במדיניות ההגירה והפליטים החופשייה יחסית של מפלגת הלייבור, ועוד פחות מכך בשותפתה העיקרית של מפלגת הלייבור - המפלגה הירוקה, המייצגת את ארגוני זכויות האדם וההגנה על הפליטים, שימור הסביבה והטבע, וכוללת אפילו, לא עלינו, מספר נציגים שדעותיהם סוציאליסטיות למדי. אז למי שדווקא מתעקש להגדיר את עצמו כ"ימני" או "שמאלני" – עוד לא אבד הכלח לחלוטין גם על החלוקה הזו. והנה הפרטים המלאים יותר על כל אחת מן המתמודדות העיקריות והעומדים בראשיהן. 

ג'ון הווארד הוא שועל קרבות וותיק ועטור ניצחונות במגרש הפוליטי - בעיקר, יש הטוענים, בשל יכולתו לנצל את תנאי השטח המדיניים והבינלאומיים לטובתו בכל מקום וזמן. מסיבה זו, טוענים מתנגדיו, זכה בארבע כהונות רצופות (ובאוסטרליה אין כל מניעה לזכות גם בלמעלה מכך). לאו דווקא בשל כישוריו יוצאי-הדופן כמנהיג או ראש-מדינה. ג'ון הווארד, בעזרתו האדיבה של פיטר קוסטלו, שר האוצר המכהן לצידו מאז זכייתו הראשונה בבחירות בשנת 1996, הצליח להציג, שנה אחר שנה, עודפים תקציביים הולכים וגואים. כלכלתה של אוסטרליה נמצאת בסימן עלייה מתמיד מזה כתריסר שנים תמימות, ומדיניותו של הווארד מתבססת, רובה ככולה, על הבטחות להמשך הצמיחה הכלכלית הנ"ל. חוקי יחסי התעשייה והמסחר, אותם העביר בשנה שעברה, היו הנדבך האחרון בתוכנית הצמיחה המדוברת, בהעניקם יתר זכויות והטבות לבעלי העסקים - על חשבון העובדים. אותה חקיקה ממש, בשילוב עם מעורבותה של אוסטרליה בעיראק ובאפגניסטן, היא שעשויה להיות אחת מן הסיבות העיקריות למפלתו בבחירות הקרובות, באם זו אכן תקרה. כפי שהסקרים מנבאים – רבים מתושבי אוסטרליה, בני המעמד הנמוך והבינוני, מרגישים היטב את שיניהן של אותן הטבות שהוענקו למעסיקים, נוגסות בבשרם. הקלף השני שבידיו של הווארד הינו הפחד העולמי מפני הטרור, המורגש גם באוסטרליה, בייחוד לאחר הפיגוע הרצחני שאירע בשגרירות אוסטרליה בבאלי, בשנת 2004.

לפיכך, כולל מצע המפלגה הליברלית סעיפים רבים ומפורטים הנוגעים לענייני תקציב, כלכלה ובטחון. בנוסף, עקב האשמותיה של מפלגת הלייבור את הווארד וממשלתו בחוסר התייחסות לפרט, זכויותיו, קשייו ושאיפותיו, ועקב הפער הגדול ההולך ונפער בסקרים לטובת מפלגת הלייבור והעומדים בראשה, הוספו למצע אף סעיפים הנוגעים לשיפור תשתיות הבריאות, הטיפול בקשיש ובנכה, בסרטן השד, מחלות הנפש ורפואת השיניים. כך גם השקעה עקרונית בשימור הסביבה, באנרגיה נקייה ובלוחמה בשינוי האקלים, וכן מספר סעיפים הנוגעים לתמיכה בחקלאות, התמודדות עם תוצאות הבצורת ההולכת ומחריפה ועם המזיקים הרבים הפוקדים את הגידולים, וכן בשיפור תשתיות התחבורה. לפני כשלושה שבועות הוסף לרשימה אף סעיף הכשרה מקצועית, השם לו למטרה לתת מענה על האשמת מפלגת הלייבור בחוסר השקעתה של הממשלה בחינוך, ובהתעלמותה מן המשבר המקצועי החריף שפקד את אוסטרליה בשנים האחרונות, משבר המחייב את אוסטרליה לגייס מומחים רבים המיובאים מחו"ל, גם ובעיקר במגזר הרפואי, ואף משפיע קשות על איוש הצבא וכוחות הביטחון. סיכום התחומים העיקריים השונים ממדיניותה של מפלגת הלייבור, מפורטים בטבלה המופיעה מטה.

קוין ראד, שגבר על ראש מפלגת הלייבור הוותיק לשעבר קים ביזלי בבחירות לראשות המפלגה רק בחודש דצמבר 2006, הוא בוגר משרד החוץ ששירת מטעם הממשלה שנים ארוכות באירופה, ובעיקר בסין (הוא דובר מנדרינית שוטפת, ואף הועסק כיועץ לענייני סין ואסיה עם שובו לאוסטרליה). עם זכייתו בראשות מפלגת הלייבור, הביא את זו, בתוך שלושה חודשים בלבד, לפער חסר-תקדים בתריסר השנים האחרונות, והוביל על הווארד והמפלגה הליברלית ברוב מוחץ של 61 אחוזים מול 39 בסקרי דעת הקהל. הפער ירד באחוזים ספורים מאז, אך ראד עודו מוביל בהפרש משמעותי, נתון שלא השתנה בשמונת החודשים שחלפו. המדיניות המוצהרת שבזכותה הגיעו ראד וסגניתו, ג'וליה גילארד, להפרש המדובר, כוללת סעיפים מפורטים הנוגעים לכל הנושאים שהוזכרו מעלה, אך מוסיפים ומרחיבים בתחומים נוספים, בהן אין מדיניותו של הווארד נוגעת באופן פרטני, כגון הגירה, אזרחות וטיפול בפליטים, חינוך ולימודים על כלל מוסדותיהם ותחומיהם, ובכלל זה סיוע לתחומי האומנויות והמחקר המדעי השונים, טיפול במשבר הדיור ההולך ומחמיר, בעיקר בערים הגדולות (אך לאחרונה גם מחוצה להן), ואפילו סיוע פרטני לוותיקי ופורשי הצבא וכוחות הביטחון.

אז למרות תשדירי הבחירות, השכנועים ומסעות הפרסום הענקיים, ולמרות שאני לא יכול לגלות לכם אילו בדיוק מהבטחות הבחירות המפוארות של ג'ון הווארד או קוין ראד אכן ימומשו בשלוש השנים הקרובות, אני יכול להבטיח לכם נאמנה רק דבר אחד – מי שלא יהיה המועמד שלו תצביעו בבחירות הקרובות, הוא רחוק מאד מלהיות הסופרמן שאת תדמיתו הוא מנסה למכור לכם הערב והשכם. הוא בסך הכול אדם, בדיוק כמו כל אחת ואחד מאיתנו, שמאמין במשהו, טועה לפעמים, ומנסה לשכנע גם אותנו להאמין בו. אם אמונותינו דומות מספיק לאלו שלו, יש להניח שהוא המועמד המתאים לנו ביותר. ואם אנחנו מרגישים קרועים מבפנים ולא יודעים במי לבחור, לא נותר לנו אלא לחזור לשיטה העתיקה והטובה שהזכרנו בהתחלה – ולבחור מהבטן. בהצלחה.

 קישורים –

אתר המפלגה הירוקה