חדשות יומיות, כתבות ומאמרים מאוסטרליה
  אל אוסטרליה | אודות  | פורום | קישורים  |  |  |

הגירה - איך עוזרים לילדים להתמודד?

שירי הרגס



 
אבות אכלו בוסר 
 
ההורים שלי החליטו, מסיבותיהם האישיות, לעזוב את ישראל ולהגר לדרום אפריקה. "יהיה נפלא, נכיר עולם חדש, והכי חשוב - הילדים ילמדו אנגלית!"

 

וכך, עם מעט מאוד מילים והסברים מצאתי את עצמי עוזבת בית ספר, חברים וחיים שלמים ונמצאת על המטוס לכיוון אפריקה. דרום-אפריקה, אם להיות ספציפית, ועיירה בורית קטנה, אם צריך ממש לרדת לדקויות. בבית הספר הילדים לבושים מדים, מנומסים, עומדים בטור ארוך וישר, מחכים שהמורה תבדוק את הציפורניים ואת המדים. הכיתה מסודרת בשורות ישרות כסרגל והמורה המפחידה עוברת בינינו עם שוט ביד.

לא הבנתי מה אני עושה שם, והזיכרון המנצח הוא שלי, עומדת ליד שולחן המורה בראש הכיתה, מקריאה משפטים באנגלית מספרי ילדים, ובעבור כל מילה שהגיתי לא נכון זכיתי לצביטה נאה בישבני. הילדים באמת למדו אנגלית – תוך חודשים ספורים!

 

והנה עברו להן שנים רבות, מדרום אפריקה חזרתי לישראל, הקמתי משפחה משלי, ובדרך פלא הגלגל חוזר על עצמו ואני, עם שני ילדים, מוצאת את עצמי עם מזוודות ארוזות, בדרך מארץ הקודש לארץ הקנגורו. הגלגל חוזר.

רק שהחלטתי שאני לא חוזרת בדיוק על אותו הגלגל. מצוידת בניסיון חיים ובשני תארים, בעבודה סוציאלית וטיפול באומנות, החלטתי שלילדים שלי אני עושה "חוויה מתקנת", ושאת המעבר הזה נעשה אחרת.

 

יצאתי מנקודת הנחה שלילדים יש דאגות ולחצים משלהם – מקומם בחברת הילדים, המעבר מהגן לבית הספר וכדומה. בנוסף, היה לי ברור שלילדים יש כשרון יוצא מן הכלל לחוש במתח, בדאגה ובלחץ הקיימים בסביבתם – כלומר, הם רדאר של הרגשות שלנו, והרגשות שלנו בתקופת המעבר היו דומים לרכבת הרים בלונה פארק.

ידעתי ממחקרים ומעבודה שלי עם ילדים שהלחץ שלנו, ההורים, ישפיע ואף יגביר את הדאגה שלהם, מכוון שבהיעדר מידע או יכולת להבין את המצב, ילדים נוטים להפעיל את דמיונם וכך עלולים לסבול מדמיונות מפחידים, שאינם תואמים את המציאות.

 

וכך יצאתי במסע הסברה מפרך ומפורט על התהליך, על המעבר, על השינוי, על הקשיים הצפויים, הפחדים שאולי מרגישים בלב והמחשבות המבלבלות. "את מנבאה שחורות," אמרו הסובבים, "את מדברת יותר מידי", אמרו הסבים, אבל בערב אחד מלא דמעות גיל הסתכל עלי ואמר "נכון שלא נכיר אף אחד, ולא נזהה מה שכתוב על הלוחות בכביש, ולא יהיו לנו חברים ומאוד נתגעגע למשפחה - אבל נוכל לראות קנגורו!"

חייכתי, שכן דרך הקושי מצא הילד לבדו את האור.

 


החלום כטקס התמודדות
 
ילדים מבטאים את המתח שלהם באופן דומה לזה של המבוגרים.  אי שקט, חוסר ריכוז או בכי וכעס קיצוניים הם כולם תגובות שכיחות למצב. הם יכולים, בנוסף, לבטא גם את חרדתם על-ידי היצמדות להורים, או בפחדי לילה.

מעבר לשיחות מפורטות על המתרחש, ומקום בטוח ופתוח לדבר ולצייר את מגוון הרגשות שעלו (וילדים שמחים ומבקשים לשתף במחשבותיהם ובדאגותיהם, אם רק יש להם אוזן קשבת) - הכנסנו לשגרה את חלומית – כרית החלומות שהגיעה איתנו מישראל, שלוותה אותנו אל הלילה בכל ערב. בכל ערב היינו מזמינים יחד חלום. זה היה מתחיל בזה שהיינו מספרים להם על ארץ החלומות, ומבקשים מהם לדמיין, בכל ערב מחדש - איך היא נראית? מה יש בה? מדמיינים איך פיית החלומות נוגעת להם בלב כדי לדעת איזה חלום מזמינים היום. הילדים ציירו לפני השינה את החלום שרצו לאותו לילה, הכניסו אותו לכיס בכרית ושקעו להם בעולם החלומות, אותו בנו בעצמם. הטקס הקבוע העניק לנו ולהם זמן איכות יחד לפני השינה. נתן להם תחושת בטחון ורוגע. בעיקר יכולנו ללמוד באמצעות הטקס הזה מה מדאיג ומעסיק אותם, מה הם הכי צריכים עכשיו. זה אפשר לנו להיות בקשר עם מה שקורה להם בתוך הלב.

 

כך למדנו על קשיים חברתיים שחוו בהתחלה, ואף פעלנו בהתאם. דאגנו להזמין חברים "בעייתיים" שהופיעו בחלומות שלהם אלינו הביתה, כדי לקרב ולחבר ביניהם. למדנו להכיר את הפחדים והמפלצות שלהם, ואפשרנו גם לילדים להגדיר אותם. חלומות ופחדי לילה הם אפשרות נהדרת לראות את עולמו הפנימי של הילד. יכולנו לעזור  לילדים ללמוד ולהכיר את גורם הפחד. היכרות עם הפחד מפחיתה באופן משמעותי את השפעתו. פחד מקבל מימדים ענקיים כאשר הוא לא מוגדר ולא מובחן. עודדנו את הילדים לצייר את הפחד ולדבר איתו. שאלנו אותם "איך זה נראה? איזו צורה יש לפחד (או למפלצת, או למעבר)? איזה קול יש לו? מה הוא יכול לעשות?"

מצאנו שצריך לעודד את הילד לצייר או לפסל את הפחד שלו. ציור וביטוי כזה מאפשרים לו להפוך את הפחד למשהו קונקרטי ומוגדר שאז אפשר להתייחס אליו. אפשר להרוס אותו, לקמט אותו, לשבור אותו. זה נותן לילד תחושת שליטה, המחליפה את חוסר האונים אותו הרגיש קודם לכן.

 

לעיתים אנו המבוגרים נרתעים מפגישה עם הפחד פנים מול פנים, ומפחדים לעמת את הילד עם הסיוטים שלו, מחשש שהילד ירגיש עוד יותר מאויים ומבוהל. מהניסיון שלי ב-15 שנים האחרונות, ההיפך הוא הנכון. ריפוי ושינוי מתאפשרים דווקא כאשר נותנים לפחד ביטוי מוחשי - כי אז אפשר להתמודד איתו, ובכך להפחית את החרדה מפני הלא נודע.

 

קשיי המעבר של דורוני בת ה5 התמקדו בפחד שלה מן השפה החדשה והבלתי מוכרת. היא הרגישה זרה וחסרת בטחון עצמי. בחלומותיה, חודשים לפני המעבר ותוך כדי, היא חלמה שוב ושוב איך היא אומרת לחברותיה מה לעשות והן מצייתות לה - מצב שהיה הפוך לחוויתה במציאות. חוויית השליטה שבחלום עזרה לדורוני להתגבר על תחושת חוסר האונים שחוותה במציאות, ולאט לאט להרגיש חזקה יותר ומקובלת. היא חלמה שהיא כותבת בשפה הזרה את המילים "אני אוהבת אותך", והרגישה גאה ומאושרת.

 

ילדים משתמשים במרחב הדמיון והחלום כדי להתפתח, לצמוח ולפתור בעיות. החלום מהווה מרחב פוטנציאלי – מרחב מעבר - בו לומד הילד לפתח את עולמו, להתנסות על מנת להתרחב ולהתמודד עם העולם הפיסי והנפשי. זהו אזור מעבר, בו שומר הילד, שעדיין תלוי בסביבתו, על מגע כן עם עצמו בכל פעם מחדש. שם הוא בקשר עם העצמי האמיתי שלו. מרחב הדמיון והחלום משמש כר פעולה להתנסות ביכולות ובפעולות שעדיין אינם יכולים לבצע במציאות. זו הסיבה בעטייה משחקים ילדים במשחקי "כאילו", שם הם יכולים להיות גיבורים ללא חת, מנהלים וממציאים דגולים. הם מתאמנים בתחושה של יכולת התמודדות והתגברות על בעיות.

 

החלום מחבר את הילד למאגר המשאבים הטבעי שלו, והוא משתמש בו באופן יצירתי וספונטני. כאשר ילד חווה קושי בהתמודדות, הוא מנתק את עצמו לצורך הגנה. החלום והדמיון מחזירים את הילד לקשר עם עצמו, דרך חיבור ליצירתיות ולספונטניות הטבועים בו. בחלומו חווה הילד פיצוי ואימון ביכולת שעדיין אין לו. לאחר שחווה חוויה אחרת של יכולת והוא מכיר את הטעם, יכול הילד לקחת תחושה זו עימו למציאות, וכאשר הוא נתקל בבעיה דומה הוא זוכר את החוויה ופועל כמי שכבר מסוגל.

 

הציורים, הדיבורים, הבכי והחלומות הקלו על המעבר. הילדים הגיעו מוכנים להרפתקה והרגישו כחוקרים שבאים לגלות מדינה אחרת. העבודה עם החלומות נתנה להם כלים להתמודד עם המעבר ועם קשיים שצצו בהמשך, וכנראה ימשיכו לצוץ במשך חייהם, שכן המעברים השונים, המגוונים, המורכבים והרבים אותם עובר האדם מיום היוולדו ובמהלך חייו, מהווים חלק בלתי נפרד מתהליך התהוות אישיותו.

 


(שירי הרגס היא עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת באומנות. למשלוח דוא"ל )




תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

אל אוסטרליה -אודות - -פורום -פורקס -יחסי ציבור