|
|
|
| | אל אוסטרליה | אודות | פורום | קישורים | | | |
|
מאמרים אחרונים של זבולון שלו - זהירות, יהודים חוצים - פוליטיקה של שעירים לעזאזל - חיבוק להפרטה לרשימת המאמרים המלאה של זבולון שלו |
על נהרות בבל, שם ישבנו ושרנו זבולון שלו לפני שנתיים התקשר אלי אדם שלא הכרתי, הזדהה בשם מג'יד, וביקש להפגש איתי בענין כלשהו שחשב שאוכל להיות לו לעזר. מצאנו יום שהיה נוח לשנינו והזמנתי אותו אליי הביתה. כעבור מספר ימים הופיע בביתי, כפי שקבענו, ובקלאוות בידו. התישבנו על הספה עם כוס קפה מהביל (והבקלאוות כמובן) ומג'יד החל לשטוח בפני סיפור קסום שהביא אותו עד אלי.
סיפורה הסודי של המוסיקה העיראקית
מג'יד הוא שחקן תאטרון-קולנוע עיראקי, מוסלמי שהיגר עם משפחתו לאוסטרליה לפני כשבע שנים. כשנמלט מעיראק שהה זמן מה בלבנון, ואז הגיע לירדן. בירדן, כך סיפר, החל להתוודע שוב אל כל אותם השירים העיראקיים המסורתיים עליהם גדל, שירים עממיים השגורים בפי כל עיראקי, צעיר ובוגר כאחד. לתדהמתו, התברר לו כי אחד השירים, שהיה מוכר לו כשיר עממי מסורתי, נכתב למעשה בשנות הארבעים בידי מוזיקאי יהודי שהיגר לישראל. עם הזמן נודע לו כי שירים נוספים, הידועים לו ולעיראקים רבים כמסורתיים-עממיים, נכתבו למעשה על ידי מוסיקאים יהודים, שרובם ככולם היגרו לישראל בשנות החמישם המוקדמות. בהגיעו לאוסטרליה המשיך מג'יד להתענין ולחקור את אותם המקורות, מהם נבעו הלחנים והשירים עליהם גדל. משהיה בידו מספיק מידע, החליט כי ברצונו לחלוק את תגליתו עם שאר העיראקים, למען ידעו ויכירו את האחראיים האמיתיים לשירים אותם הם שרים, ובדרך זו אף לשוב ולחלוק את הכבוד המגיע לאותם מוסיקאים יהודים, שפועלם הוסתר והועלם על ידי המשטר משך עשרות בשנים. מגי'ד החליט לעשות זאת באמצעות סרט תעודה, שיספר את סיפורם המופלא של מוסיקאים יהודים רבים שתרמו רבות לתרבות העיראקית ותרומתם הוסתרה במתכוון. לעזרתו גייס את מרשה אמרמן, המתמחה בסרטי תעודה. כך יצא לדרכו הפרוייקט, כאשר מג'יד ומרשה מלקטים כל פרור מידע שיעזור להם להשלים את הפאזל.
 יש המאמינים בכל ליבם כי תרומתם הגדולה של העיראקים לעולם היא הקובה. אז זהו, שיש עוד דבר או שניים. אל המוזיקה העיראקית התוודעתי לפני שנים, דרך האלבומים של יאיר דלאל, שהוריו היגרו לישראל מעיראק בגל העליה הגדול של סוף שנות הארבעים ותחילת החמישים. כבר באלבומו הראשון חלק דלאל כבוד רב למוזיקאים העיראקים הרבים שהרכיבו את התזמורת הערבית של רשות השידור בקול ישראל, בהם האיש ממנו למד את תורת הנגינה בעוד, יוסף יעקב שם-טוב. שם טוב היה מפורסם בבגדד, עיר הולדתו, בנגינת העוד שלו, בעקבותיה נקרא גיוסף אל עווד. שם טוב ניגן עם מיטב זמרי התקופה בעיראק ואף במצריים, ביניהם ראג'ה עבדו, ליילה חלמי והקול של עיראק – סלימה מוראד פאשה.
מג'יד (מימין) לצידו של יאיר דלל
את שם טוב ראיתי בהופעה לצידו של יאיר דלאל, לפני כעשור. נגינת העוד שלו, כמו גם קולו, מילאו אותי בחום רב. זכור לי איך אדם שהתגורר בשכונה נעצר בפתח, להקשיב לצמד על הבמה, ועם כל צליל הלך החיוך על פניו והתרחב. לאחר 'הדה מו אינסף מינק' הגיעה עת הפיוט. 'יא ריבון עלאם', שבסיומו פלט הצופה רק 'חזק וברוך', ודי היה בכך להבין כי שם טוב ודלאל חדרו עמוק לא רק אל ליבי שלי.
מחצר המלך העיראקי לרשות השידור הישראלית
אדם נוסף לו חלק דלאל כבוד רב היה סאלים אל נור, או בשמו העברי שלמה בר זיו. גם סאלים הוא יליד בגדאד המנגן על עוד, שר ומלחין. אחד משיריו המפורסמים ביותר, אותו הלחין בשנת 1938, היה Ayuha Al’Saaki , שיר פרי עטו של המשורר איבן אל מוטאז, בן המאה ה-12, בו נתקל אל נור במהלך שיעורי הספרות בביה"ס התיכון. עם השיר המולחן התייצב הנער בן השמונה עשרה, העוד בידו, בביתה של הזמרת המפורסמת ביותר בעיראק באותם ימים, סלימה מוראד, והציע לה את השיר, אותו הלחין ושר במקום עבורה. מאז הפך השיר לקלאסיקה ברחבי העולם הערבי, ואף זכה לגירסה מערבית משהו בביצועה של להקת Vox. שירים נוספים שהלחין הושרו גם בפי הזמרת המצרית הידועה ראג'ה עבדו.
זמר נוסף שהיה מפורסם בעיראק ומצא עצמו בישראל הוא פילפל גורג'י. כששומעים את פילפל שר 'דוניה פרחנה' (העולם שמח) העולם אכן הופך גדול יותר, מחייך ושמח יותר. קהילת המוזיקאים יוצאי עיראק, שאיכלסה את רוב התזמורת הערבית של רשות השידור של ישראל, כללה את נגן הקאנון אברהם סלמן (שרוב הציבור נהג לקרוא לו בטעות זוזו מוסא), אליאס שאשא, ועוד רבים אחרים. את הכבוד הגדול ביותר בין אותם מוזיקאים יוצאי עיראק נושאים האחים אל כוויתי. האחים סלאח ודאוד אל כוויתי היגרו בגיל צעיר עם משפחתם מכווית לעירק, תחילה לבצרה, ובעקבות הצלחתם המוזיקלית, לבגדד. סאלח ניגן והלחין על העוד ואחיו דאוד ניגן בכינור. שירים כמוWalla Ajbani Jamalec (באלוהים, אני אוהב את יופייך) מושמעים עד עצם היום הזה בתחנות רדיו במפרץ הפרסי. האחים אל כוויתי כתבו וניגנו עבור השמות הגדולים בזמר העיראקי, ביניהם גם סלימה מוראד.
 בשנת 1933 הגיעה אליהם בקשה מכוכבת אחרת של העולם הערבי, אום כולתום. עד אז ביצעה אום כולתום את שיריהם של מלחינים מצריים בלבד. בביקורה בעיראק יצר אחד המקורבים לה קשר עם סלאח אל כוויתי, על מנת שילחין שיר עבורה. כך נוסף השירGalbak sacher jalmus (ליבך כסלע) לרפרטואר הקבוע של אום כולתום. ארבע שנים מאוחר יותר, הגיע אומן מצרי נוסף לבגדד, על מנת לעבוד עם סלאח. היה זה מוחמד עבד אל ואהאב. הצלחת האחים הביאה אותם במהרה אל חצרו של המלך פייסל, בפניו הופיעו בארועים פרטיים ורשמיים. בשנת 1936 התבקשו האחים על ידי המלך לעמוד בראש הגוף המכונן של הרדיו העיראקי הראשון, שם גם ניגנו לראשונה בטקס חנוכת השידור לצידה של הזמרת המצרייה פייזה אחמד. סאלח מונה למנהל תזמורת הרדיו, בה ניגנו האחים עד לעזיבתם לישראל.
אום כולתום - "הקול של מצרים"
הם המשיכו להופיע ברחבי העולם הערבי עד לשנות החמישים, כאשר לאורך כל אותה תקופה לא הסתירו מעולם את יהדותם. סאלח ודאוד היגרו לישראל בגל ההגירה הגדול מעיראק. הם עזבו הכל מאחוריהם ועלו בחוסר כל לארצם החדשה. בישראל הקימו את התזמורת הערבית של רשות השידור, לה האזינו מליוני מאזינים בכוויית ועיראק. שירים רבים וידועים, כמוHadri chai hadri , מושמעים ואהודים עד עצם היום הזה בקרב מיליוני עיראקים ואחרים בעולם הערבי. לאחר שסיימנו להקשיב לאלבום של האחים אל כוויתי סיפרתי למג'יד על נכדו של דאוד אל כוויתי, דודו טסה, כיום מוזיקאי ידוע ומוערך בישראל. מג'יד התרגש למשמע גרסתו של דודו טסה ל'פוג אל נאחל' הקלאסי.
תחקיר בטחוני במונית
לפני מספר שנים היה יאיר דלאל שותף לסרט מחווה תיעודי לכל אותם מוזיקאים וותיקים. הסרט 'צ'ארלי בגדאד' נעשה עם הרבה אהבה וכבוד למוזיקאים הנהדרים האלה, שכיום חלקם אינם כבר בין החיים. היה מרגש לראות את מג'יד צופה בסרט. הגנבתי מידי פעם מבטים לכיוונו, ונראה היה כי הוא נרגש עד מאוד. הוא טען כי הסרט החזיר אותו לבגדאד, אם כי צולם בסך הכל בחולון וברמת גן. עם הזמן, איתר מג'יד מוזיקאים נוספים בני אותו הדור, כולם כיום נושקים לשמונים מצד זה או אחר. כנר אחד, נאג'י כהן, אותר אפילו כאן במלבורן, למרבה ההפתעה. לאחר עבודת תחקיר והכנות רבות הצליחו, לפני כשישה חודשים, מרשה ומג'יד לגייס סכום ראשוני שאיפשר להם לנסוע ולצלם בישראל ובאירופה. לפני שבועות מספר נפל בחלקי הכבוד להיות מוזמן ולצפות בהקרנה של סרטון בן עשר דקות (מתוך עשרות שעות צילום), המהווה את תחילתו של הסרט, ונועד בין השאר לעזור לגייס את יתרת הסכום על מנת לסיים את הכנתו.
בעת המסע בהולנד פגשו מרשה ומגי'ד מוזיקאים עיראקים גולים, ביניהם מוזיקולוג בכיר שסיפר איך התבקש לפני שנים ע"י ממשלתו של סדאם חוסיין, לעבור על השירים ולהעלים זכר לכל קשר שעשוי לקשר בינם ובין יוצריהם היהודים, בנוסף למטלות אחרות. כאשר סרב והצליח להמלט מעיראק, נודע לו כי מעל לעשרה מבני משפחתו הוצאו להורג בידי מבצעי דברו של סדאם. בישראל פגשו מרשה ומגי'ד בקהילה העיראקית הענפה שברמת גן וחולון. מרגש היה לראות את מג'יד מצטרף למפגש הג'אם השבועי של המוזיקאים ופוצח בשירה וריקודים, כאילו היו במועדון בבגדד. מטבע הדברים היו למגי'ד חששות טרם הנסיעה. לא דבר של מה בכך עבור עיראקי מוסלמי לנחות בשדה התעופה בישראל. אחד הקטעים המשעשעים ומרגשים בסרטון היה כאשר נהג המונית הסיע את מג'יד ליעדו, רמת גן. הנהג הבחין באורח, שאינו ישראלי, וכדרכם של נהגי מוניות, בלא להתמהמה, שאל אותו באנגלית מהיכן הוא. ההבעה על פניו של מג'יד הסגירה מתח קל. לאחר שניות אמר לו – עיראק. לא בקלות יוצאים מנהג מונית בישראל. הלה המשיך בתחקיר הבטחוני ושאל – אתה יהודי? , ושוב זעו פניו של מג'יד, עד שאמר - לא, מוסלמי. נהג מונית ישראלי ממוצא תורכי מתחקר עיראקי מוסלמי, שהגיע לישראל לעשות סרט על מוזיקאים עיראקים יהודים.
שאלתי את מג'יד, אם היית עוצר עשרה אנשים ברחוב בבגדד ושואל אותם למקור השירים, האם היה סיכוי שמישהו ידע? רוב הסיכויים שכולם יגידו 'עממי', השיב מג'יד. בסוף הערב, לאחר הצפייה בסרטון המקדים לסרט, ששמו "על גדות נהר הטיגריס - סיפורה הסודי של המוסיקה העיראקית", יצאתי מלא הערכה לפועלו של מג'יד, שבצעד אמיץ החליט להשיב את כבודם של אותם אנשים, המוזיקאים היהודים, שכמעט אבד והועלם על ידי הממסד העיראקי עם השנים. שנים המהוות את סיומה של מסורת עתיקה בת אלפי שנים, בה ישבו יהודים על נהרות בבל.
פורסם ב-  - לחצו כאן לנקודות חלוקה או למנויים
|
|
לדיון המלא בפורום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
